דף כו
א. לרי''ש חייב בשבועה רק על העתיד ולר''ע חייב אף לשעבר, ופליגי בביאור הפסוק כי תשבע להרע או להיטיב לכל אשר יבטא. ומפרשינן 1. ר''ע דריש ריבויי ומיעוטי, לכן ריבה הכל ומיעט דבר מצוה. 2. רי''ש דריש כלל ופרט, ומייתי מכללא לרבות דבר שאין בו הטבה והרעה, וממעט מפרטא לשעבר. ואין להפוך ולחייב שבועה על לשעבר, כיון דלשעבר איסורו משום בל תשקרו, או משום שהמעשה קודם לשבועה.
ב. ביאור המיעוטים שנאמרו בברייתא 1. האדם בשבועה פרט למי שלבו אנסו, כגון תלמידי רב שנשבעו מאי קאמר רב. 2. ונעלם, פרט למזיד. 3. ממנו, שנתעלמה הימנו שבועה וזכור את החפץ, כגון שנשבע שלא יאכל פת חטין וסבור שאמר שיאכל. 4. בשבועה ונעלם, דבזכור את שבועתו ונעלם הימנו חפץ פטור, ופליגי האם ליתא משום דבכל גווני הוי העלם שבועה, או דמוקמינן שנשבע שלא יאכל פת חטין והושיט ידו ליטול פת שעורין ונטל פת חטין ופטור כיון שיפרוש אם יודיעוהו שזהו פת חטין.
ג. האיבעיות בחיובי שבועה 1. העלם שבועה וחפץ האם חייב או פטור, ולמסקנא פטור. 2. היכי משכחת שגגת שבועת ביטוי לשעבר שאינו מזיד ואינו אנוס, ופשט שיודע ששבועה זו אסורה ולא ידע לקרבן, והכא אתי ככו''ע משום דהוי חידוש שזהו לאו שחייב עליו קרבן. 3. נשבע על ככר אם מסתכן עליה מותר ובעי במצטער ואכלה בשגגת שבועה, ופשט דפטור מקרבן משום דרק השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו.
ד. לשמואל אף אם גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים, ומקשינן 1. בברייתא ילפינן בשפתים דצריך שיוציא בשפתיו, ומפרשינן דפטור רק אם גמר בלבו להוציא בשפתיו ולא הוציא, אבל גמר בלבו סתם מתחייב אף שלא הוציא בשפתיו שנאמר לכל אשר יבטא. ושמואל יפרש דאתי לפטור גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין, ולחייב גמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת סתם. 2. כל נדיב לב לחייב נודר בלבו להביא קרבן, אין ללמוד מזה לשבועה משום דהוו תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד, או כיוון דלא גמרינן חולין מקדשים.
שאלות לחזרה ושינון
א. הביאור במאי פליגי רי"ש ור"ע בחיוב שבועה על לשעבר (2)
ב. ביאור המיעוטים שנאמרו בברייתא לפטור משבועה (2)
ג. האיבעיות בחיובי שבועה (3)
ד. הקושיות לשמואל דאמר שצריך להוציא בשפתיו (2)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com