שולמית, אשר נתוני חייה גורמים לה לחוש כי מעט האור החודר לעיתים, מגיח אך מבעד לחרכים, נוטה לא פעם לטייל בשבילים אפלים בלילות חשוכים, בהם מתקשה היא להבחין בשמים זרועי הכוכבים המאירים. אף הירח שולח אליה את מבטו המחויך, אך מבטה של שולמית רכון מטה כבדרך קבע והיאך תבחין במתחולל ברקיע.
חג החנוכה זה בא, ושולמית הביטה ממושכות באור הקורן מן השלהבות שהאיר את העלטה בה נתון היה החדר בו שהתה.
"בזאת החנוכה" - מלמלה שולמית, ספק לנרות, ספק לעצמה, האור יאיר אף את חשכת ליבי, לא אאפשר לו לחמוק, השנה - אף בליבי יעלה השחוק.
אף שחג האורים הטיל זה עתה דמדומי שקיעה, ואורו - מפנה מקומו לשגרה ברוכה, הנוטה לעיתים להסתתר במעבה חשיכה, ראוי כי נותיר עמנו את המסר המהותי, הגלום בחג זה, ניצחון האור על החושך.
טרם הבהקת הבזיכים ומירוק החנוכיות, טרם נחלוף על פני הוויטרינה והחנוכייה תוגדר כ"לראותה בלבד", ראוי כי נסב זאת לגבי יכולת הבחירה שלנו, האם נמשיך "לראותה" - את האור העולה מן האבוקה שבלב - גם ללא חיבורה לחנוכיה, במהלך חיי היומיום.
הכיצד?
ככל שנשכיל ונרבה להחדיר קרני אור, בכל הזדמנות ובכל מצב הנקרה בדרכנו, תהא זו הדרך היעילה ביותר לסילוק החושך ולמיגורו.
לדוגמה: כאשר אם נתקלת בהתנהגות שלילית החוזרת ונשנית מצד בנה, אזהרותיה והפצרותיה כמו גם יתר דרכי הפעולה שנקטה ע"מ להשיבו למוטב ולהניאו מפעולותיו, עולים בתוהו. לא פלא כי תחושת ייאוש מכרסמת בליבה של אותה האם.
אך, לו רק תשכיל, להאיר בליבו פנימה, לתור אחר רגעי ההתגברות ולהעצימם, לעודדו ולהרעיף בשבחו, תוך התעלמות מנקודות תורפה ורגעי קושי, באופן בו ירחיבו החלקים החיוביים את נפחם על חשבון מקומם של החלקים האפלים בהתנהגותו של בנה, או אז ישוש בנה באתגר המוצב לפניו, ישקיע את כל כולו בתפנית, והאם תצא נשכרת פי כמה ותושג מטרתה.
כמו גם, מנהל משרד החש כי אזלו כוחותיו אל נוכח איחוריו הכרוניים של אחד מפקידיו. אף, שעם כניסתו, פוגש הוא בקצה המסדרון במבטו חמור הסבר של מנהלו, שאינו שבע רצון מאיחוריו וסופג הערות כבדרך קבע, מתקשה זה לשנות את ההרגל שנעשה טבע.
אך, מה טוב ומה נעים יהא, אם ימנף המנהל בקר נאה, בו החל הפקיד את יום עבודתו בשעה היעודה והתייצב בזמן הנקוב.
אך לא די בשימת דגש על הנקודות החיוביות, שכן כשברצוננו להאיר חדר במידה קלה, נאירו במידה מסוימת של תאורה. אך כשברצוננו להאיר חדר במידה עוצמתית, נרכוש תאורה שבה עוצמת החשמל מוגברת יותר.
העצמת האור החבוי בחדרי ליבו של הפקיד ובחדרי ליבו של כל אחד ואחת מאיתנו, עליה להעשות בדרך של "מוסיף והולך" - העצמה מוגברת, הארה מתמדת של נקודות האור הבולטות ביכולתו הנפלאה של העובד לדייק בלוח הזמנים, הכרה בכך שהעניין מהוה אתגר עבורו והבעת מילות התפעלות וההערכה באוזני עמיתיו לצוות.
כך גם בין בני-זוג: כל אימת שאחד מבני הזוג משבח את בן הזוג השני על מאמץ ושיפור בנושא בו הוא או היא נגועים, כך הם יראו תוצאות מבורכות יותר ובסימן "מוסיף והולך".
זאת ועוד, ברגעים בהם טרדות החיים מאיימות להחשיך את חדות ליבנו, והיצר הרע מכבה, כל ניצוץ אור מגולה, העצב והמחשך שולטים בכיפה, וקשה המחשבה, אימתי תצוץ הישועה, ככל שנחדיר לתודעתינו כי הכל לטובה, ונודה לה' על מתנות החינם שהעניק לנו מידו הרחבה, או אז נחוש עד כמה אפופים חיינו בחסד ובחמלה: בכך נעצים את חצי הכוס המלאה אשר תעלה על גדותיה ונאיר את הסתכלותינו באור יקרות; או אז גם החשכות ידחקו לפינות.
באנו חושך לגרש,
הבמקלות נשתמש? נקושש? נגשש?
נחזק, נעצים את האור,
נדבך ע"ג נדבך ואורו-כמגדלור.
תהא השלהבת עולה,
נוסיף ונתמקד אך בה.
נר לאחד, נר למאה
החשיכה תסור כלא היתה.
נאיר את עיניו של הזולת,
נדלה את נקודות האור כבבת.
נהווה אור לגוים,
ונזכה במהרה לאור עולמים.
שולמית טיילה בשביל האפוף בעלטה, פנסי הרחוב כבו זה עתה, אף נקודת אור לא האירה את דרכה אך שולמית בשלה, מפזמת ושמחה: "כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיצים אור נעים"...