בקרוב מאוד מתכנס הרכב בג"ץ לדיון אחרון ומכריע בתיק נגד סעיף מפלה נשים בתקנון של סיעת אגודת ישראל. דיון היסטורי במאבק על כבודן האבוד של הנשים. העותרת כלל אינה שייכת למגזר, עורכת הדין תמי בן פורת הנה אשה חילוניה, שראתה את העוול ולמרבה הצער גילתה כי הוא מעוגן – באופן לא חוקי – בתקנון המפלגות. כתגובה לכך היא עתרה לבג"ץ על מנת לתקן את סעיף 6 א' המפלה בתקנון והבג"ץ קיבל את התשובה המבישה הבאה, "כמו שילדים לא מבקשים ייצוג, כך גם אין מקום לנשים לבקש". כלומר, אותם שלוחי ציבור ומנהיגיו, אינם רואים כל בעיה שרוב רובו של המגזר חי ונשען על פועלן של הנשים היוצאות לעבוד ולפרנס, בעוד הגברים ברובם אינם עובדים כלל, ומביאים הביתה קצבה עלובה. את רוב הפעולות היומיומיות הדורשות את תפקוד הבית מבצעות נשים על מנת שהגברים יהיו שקועים בעולמה של תורה. והנה בתחום ההנהגה המגזרית שהוא עניין גשמי לכל דבר, לפתע מודרות הנשים לגמרי, ואינן מבינות כלום בעניין כמו ילדים קטנים. לעומת זאת, אותם גברים שאמורים להיות שקועים בד' אמות של הלכה, יוצאים ועוסקים בענייני העולם הזה. מדובר בשכרון כח ושקר פנימי בוטה. אין בהם שום בושה לזעוק בשם הצלת התורה להזעיק את הנשים להצביע בהמוניהן בקלפיות על מנת שיוכלו לשבת על הכסא המרופד עוד קדנציה. אבל פה זה נגמר. נשים קטנות, לכו תביאו כסף הביתה ותצביעו לנו, בשאר הזמן אנא שבו בשקט.
גם הנשים נבראו בצלם אלוקים, ממקור עליון ומקודש. אולם למרבה הצער אנו חיים בעולם של שקר, המצב הוא שהנשים היהודיות נטו לסבול מאז ומעולם ממעמד נמוך, אזרח סוג ב', מנטילת זכויותיה על עצמאותה, עד כניעות מוחלטת לגברים. ישנן נשים בהיסטוריה שהנהיגו כמו דבורה הנביאה, יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא, אשת רבי מאיר שהעבירה שיעורי תורה. נשים פעלו רבות ובדרכים עקיפות ומתוחכמות ובגבורה נפשית למען הצלת עם ישראל ורק כשנתפרסמה גבורתן לאחר מעשה הן זכו לשבחים והנצחה במקורותינו הקדושים. כדוגמת יהודית שהאכילה את הולופורנוס חלב, ערפה את ראשו והביאה אותו לירושלים, סיפורה של חנה ושבעת בניה. רואים מקומות של גבורה נשית על טבעית, גבורה שהושיעה את עם ישראל ובכל זאת, גבורתן של נשים רבות תושיה מדוכאת ונקברת עוד בטרם החלה.
ישנה גבורה סמויה, גבורה בהחבא, בשקט, הזוכה לשבחים רק לאחר שנתבררה התועלת והישועה וישנה גבורה גלויה, יותר נועזת וכשהיא מגיעה יחד עם העוצמה הנשית, מי יכול לה? אין דבר העומד בפני נחישות ורצון כה חזק כדוגמת הרבנית שרה שנירר ע"ה שפרצה דרך בחינוך בנות ישראל, מייסדת בית יעקב, שסבלה וספגה אלימות קשה וגידופים מצד הקהילה היהודית באותה תקופה. לצערינו, בימים אלו, זוכות נשים המעזות להביע את רצונן לייצוג נשי במפלגות חרדיות למען תועלתן ומילוי צריכהן של רבבות נשות ישראל למטר קללות, גידופין והשפלות פומביות.
כמו כן כבר כמה זמן מאז החלה מגמה עולמית להעלאת מודעות בענייני אלימות כלפי נשים והחלו להתברר מספרים מזעזעים שקרו כמעט לכל אחת ואחת. הקמפיין הזה משום מה פסח מעל הקהילה החרדית. היינו מצפים גם שהאישה החרדית תזכה להיות מוגנת יותר מתחלואי העולם, שעניינים אלו אינם עוד גורלה הבטוח ושהיא במעמד של מלכה ביהדות. אך מתגלה שסקרים בקהילות חרדיות בעולם חשפו רמות הרבה יותר גבוהות של אלימות מכל קהילה אחרת בעולם המערבי. מתברר שכבוד האישה מושתק ומוכתב בחברה הנשלטת אך ורק על ידי גברים ואין אישה אחת בעלת תפקיד פעיל בראש קהילה המהווה קול, נציגה נאמנה המבינה לליבות נשות ישראל שתוכל להוות להן למושיע.
איה כבוד נשות ישראל שמורשעות ומותקפות אם ישבו באזור הלא נכון באוטובוס? איה כבוד האישה שאינה יכולה להזדהות בציבור, בעיתונאות בזהותה האמיתית? איה כבוד האישה שהיא נאלצת ללכת שפופה ובהולה ברחוב פן תכשיל גבר? איה כבוד האישה שפוחדת לטייל בשכונה חרדית פן לבושה לא ימצא חן בעיני ברנש סוטה מזדמן? איה כבוד האישה הנעשקת במקומות עבודה על ידי גברים וללא תנאים סוציאליים בסיסיים? אין אישה חרדית שלא חוותה איזושהי סוג של אלימות, התבטאות כלפי לבושן, תעסוקתן, התנהגותן, חלומותיהן, רצונותיהן ובמקרים קשים יותר פגיעות בגופן. התייחסות אל האישה הינה כאובייקט, שכחו בדרך את צלמה של האישה את נשמתה.
לצלם האנוש של האישה, על דעתה ויכולתה לישא וליתן למכור ולקנות ולנהל את עניניהן באופן הכי טוב, ושבית הנבחרים רלוונטי לחיי האישה, למשפחתה וחינוך ילדיה, התייחס הרב ב"צ עוזיאל זצ"ל, שהיה הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון במדינת ישראל. הרב פסק שמותר לאישה להיבחר לתפקיד של שררה ואין בדבר איסור הלכתי או בעיה של צניעות או פריצת גדר מוסרית. במאה ה-21 אנו חיים בחברה פתוחה. גם נשות ישראל, הצנועות ביותר, יוצאות יום יום מבתיהן לרשות הרבים "המעורב" בכדי לפרנס את משפחותיהם. בחירת מנהיגות ונציגות הולמת וראויה הינה חשובה כמו ללכת לעבודה. כמו כן, ניתן לקיים חיים פוליטיים בצניעות ורצינות.
מסקנותיו לגבי הזכות לבחור ולהיבחר נבחנו בכובד ראש ועיון בשלל פוסקים. ומתייחס לדברי הרמב"ם "שום תשים עליך מלך"- מלך ולא מלכה. הרב עוזיאל מבדיל בין מינוי אשה לשררה על ידי סנהדרין , לבין קבלת אישה לתפקיד ציבורי על ידי בחירות, שרוב התושבים מביעים את הסכמתם ואמונם בנבחרים שייצגו את ענייניהם. בפרט שפה מדובר בכלל במוסד ממלכתי הנעדר קדושה והמינוי זמני והנבחרים מתחלפים תכופות על פי רוח הקהל.
הצד האפל של הגבריות הינה תאוות הכח, השליטה והכפפת האחר. דוגמאות כאלו לרוב אפשר לראות משחר ההיסטוריה שהביאו רק למלחמות וטבח. הגבריות הנאורה, האמיתית באה לרומם את האישה, היא מכירה בנשיות ככח של בריאה, יצירה, חמלה, התחדשות ושבזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל. אנחנו לא נגאל בגלל אורך חצאית נכון וסוג כיסוי ראש, כשמדובר בלבוש צנוע על פי כל כללי ההלכה אלא שאינם מתאימים משום מה לאופנה החסידית שהגיעה מאירופה העתיקה, שלא לדבר על כך שהקפדה מזויפת זו על כללי אופנה מיושנים כאילו היו כללי הדת היהודית באים בעריצות והפחדה. עיקר היהדות היא בעוצמות שלה המביאות לידי אהבת ה', אמונה טוטאלית באחדותו יתברך, אמונה שתגיע לשלמותה בגילוי עצמת הנשיות האבודה.
אריאלה פישר הנה פעילה חברתית