עופר מקסימוב עתר נגד ועדת השחרורים

כזכור, בשנת 2002 קרס הבנק למסחר אחרי שאחותו של מקסימוב, אתי אלון, הצליחה לגנוב ממנו 250 מיליון שקל, שאותם העבירה לידי אחיה. המיליונים זרמו לטובת הימורים וכיסוי החובות שלו בשוק האפור. אלון ואחיה נידונו ל-17 שנות מאסר, אולם למקסימוב נוספו שנה וחמישה חודשים בשל הקנס של שלושה מיליון שקלים, שאותו לא שילם. אלון שוחררה לאחר שריצתה יותר מ-14 שנים בכלא. על פי טענתה של אלון, היא ביצעה את המעשה מחשש לחייו של אחיה לאחר שהסתבך בחובות עתק בשוק האפור בגלל הימורים, ואמר לה כי אם לא ישלם - חייו בסכנה.

בהחלטת ועדת השחרורים הקודמת של מקסימוב ממרץ 2017, בה נדחתה בקשתו של מקסימוב צוין כי הפרשה עדיין מסבה נזקים וכי הכספים שנלקחו הזינו את עולם הפשיעה והשוק האפור ושינו את מפת עולם הפשע בישראל שקיבל סכומי עתק ממקסימוב. עוד נמסר כי הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיהם של מקסימוב ואחותו הסתכם בחצי מיליארד שקל. חברי הוועדה ציינו כי תרומתו הפיזית של מקסימוב לגניבה הייתה שולית, אולם הוא היה הגורם "המחולל" למעילת הענק.

עלך פי הדיווח ב-ynet, בעתירה שהוגשה באמצעות עורכת דינו, סוזי עוזסיני ארניה, נאמר כי לאורך כל תקופת ריצוי מאסרו התנהגותו הייתה "למופת וללא כל דופי". בעתירה נטען כי הוא השתלב בתוכניות טיפוליות רבות ומגוונת בהצלחה, וחוות הדעת בעניינו הן מצוינות.

מקסימוב משמש לפי העתירה כ"אסיר תומך" לאסירים טעוני פיקוח ולאסירים סיעודיים. עוד נאמר כי הוא יוצא מדי בוקר לבדו לעבוד במפעל, שבדרך הוא ללא פיקוח, לשם הוא מגיע בתחבורה ציבורית, דבר שמעיד על אמון רב שישנו כלפיו.

"הוא נטל אחריות מוחלטת על מעשיו זה תקופה ארוכה, מביע חרטה וצער ומגלה תובנה לבעייתיות באישיותו ובהתמכרות להימורים", נכתב בעתירה. עוד נכתב כי "הוועדה שגתה שקבעה שנשקפת ממנו מסוכנות לציבור מכיוון שלא עבר תוכנית גמילה מהימורים בתוך בתי הכלא. תוכנית כזו אינה קיימת ולכן אין לזקוף זאת לחובתו". עוד נאמר כי אין הצדקה להכיל עליו סעיף מחמיר שמונע שחרור מוקדם עקב המעשה ושאחותו שוחרר לא מכבר.

עו"ד ארניה מציינת בעתירתה כי המסר המשתקף מהחלטת הוועדה לכלל האסירים הוא כי אין כל טעם ממשי בהשתתפותם של אסירים בהליך שיקומי משמעותי במהלך מאסרם. "אם לאחר תקופת מאסר ארוכה ביותר והליך שיקומי ממושך, בקשותיו של העותר לשחרור מוקדם נדחות פעם אחר פעם, הרי שהמסר המועבר עשוי לעודד הלך מחשבה כי עדיף לסיים ולרצות את מלוא תקופת המאסר עד למועד השחרור, ללא כל הירתמות ומחויבות כלשהי מצידם".