זו אבידה גדולה וקשה לעם ישראל. ספינה שאבד קברניטה, מנהיג הדור שנשא אלומותיהם של כמה דורות. הוא היה גשר שגישר בין דורות, מבריסק שבליטא ועד לבני ברק עיר התורה.
זוכר אני את הימים הראשונים שעשיתי במחיצתו לפני למעלה מיובל שנים, בישיבה לצעירים פוניבז'. אבא זצ"ל ראש הישיבה קרא לי לפני שעשיתי את צעדיי הראשונים והלכתי לישיבה, ואמר לי: "אני שולח אותך לפוניבז' כדי שתלמד אצל ר' אהרן לייב ממידותיו התרומיות".
זכיתי ללמוד אצלו ולרשום שיעורי תורה מפיו. ויותר ממה שלימד תורה ודעת לימדני ענווה וחכמה, מידות טובות ויראת שמים. נועם הליכותיו ואצילות מידותיו היו ועודנו נר לרגליי. מרן ראש הישיבה זצוק"ל היה מי שאיחד בין כל פלגי וחלקי עם ישראל. כולם ראו בו אבא ורועה, מורה ומחנך, מנהיג ומדריך.
זכיתי - שאבדל לחיים טובים - למידה גדושה של קירוב וחיבה במחיצתו. תדיר היה אומר לי: "זיכוי הרבים הוא הדבר הגדול ביותר". ומי כמוהו היה גדול מזכי הרבים בדורנו. כבר בשנות עבר היה מכתת רגליו למסור שיעורים ולהאיר פניו לרבים. נסע ממקום למקום וחיזק ישיבות ומוסדות חינוך.
לשיא הגיעו הדברים בשנותיו האחרונות עת נשא את משא הדור בגאון ובענווה. ממרום תשעים שנותיו קם וטס פעם אחר פעם לארצות הגולה, להגדיל תורה ולהאדירה ולחזק את הציבור. טס למקסיקו, לצרפת, לארה"ב ולמקומות נוספים.
הוא ראה בזה קיום העולם והעמדת הדת על תילה. והרי יהודים אלו לא יבואו למעונו ולא יראו צורת רב. קם הוא בעצמו ונסע אליהם, לחזקם ולעודדם, לתומכם ולזרזם, לשלוח את בניהם לישיבות קדושות ולמוסדות תורה וחינוך.
הדור כולו חייב למרן ראש הישיבה זצוק"ל הכרת הטוב. הוא הגבר הקים עולה של תורה ויראה. הניע את עולם התורה ועולם הישיבות והנסיק אותם לגבהים. הוא ראה בפריחת עולם התורה את עולמו.
זכיתי לעלות למעונו פעמים רבות ולהתייעץ עמו בענייני הכלל והפרט. הוא היה חוזר ואומר: "כשעושים עם האחר, עושים עם עצמך". והוא אכן עשה עם האחרים כל ימיו וזכה וחי חיים ארוכים, למעלה מהמקובל, זכה וזיכה את הרבים עד ליומו האחרון.
הסתלקותו מן העולם היא אבידה כללית ופרטית לכל עם ישראל. ובעל הנחמות ינחם את כולנו.