בשביל מה הקימה פא"י חמש חברות וארבע עמותות שונות? מדוע בחסידות גור נזכרו רק עכשיו לתבוע את פירוקה? מה עושה פא"י עם הכספים שקיבלה ממכירת מניות בנק פאג"י? - שאלות אלו ואחרות עולות מתוך מאבק רווי יצרים שמנוהל נגד פא״י, ומסמכים שהגיעו לידי "כיכר השבת" עונים על חלקן.
לאחר שנים רבות מחוץ לזרקור התקשורתי וכששנות השיא שלה מאחוריה, נשמע לאחרונה שוב שמה של תנועת 'פועלי אגודת ישראל' (פא"י), הפעם בין כתלי בית המשפט, כחלק ממחלוקת רוויית השמצות הדדיות עם חסידות גור.
ביום שני שעבר, נערך בבית המשפט בלוד דיון בבקשה לפרק את הסתדרות פועלי אגודת ישראל, בקשה שהוגשה על ידי גורמים שונים המופעלים ככל הנראה בשליחות חסידות גור, ביניהם אריה בלינטנטל, נציג אגודת ישראל בעיריית חיפה.
במהלך הדיון הטיח בא כח העותרים שורה של האשמות קשות בפא"י וראשיה הנוכחיים, שכללו טענות על העסקת בני משפחה במוסדות הקשורים לתנועה, הקמת שורה של מוסדות-בת לשם משיכת כספים מפא"י ועוד.
את טענותיהם סיכמו העותרים במילים הבאות: "עולה לכאורה תמונה עגומה של גוף שהיה בעבר מוסד מפואר ורב פעלים אשר הפך במשך השנים, לאחר השתלטות עוינת, לגוף אשר מבצע פעילות ציבורית דלה ביותר ואשר כספיו ומשאביו האדירים מופנים לטובת השקעות ועסקאות נדל"ן כאלה ואחרות, אשר לא ברור את מי הן משרתות פרט לראשי הגוף". על רקע זה דרשו העותרים לפרק את פא"י, או לחילופין למנות לה מנהל-מפרק זמני.
מסמכים רלוונטיים שהגיעו לידי "כיכר השבת" שופכים אור על מצב העניינים האמיתי בפועלי אגודת ישראל של היום ומציגים תמונה מורכבת של גוף ותיק שידע תמורות רבות בשנים האחרונות ואשר מנסה להמציא את עצמו מחדש.
• ריקון הקופה הציבורית או כלי לגיטימי לפעילות חינוכית?
אחת הטענות המרכזיות ששבה ועלתה בדבריהם של העותרים היא הקמת סבך של חברות-בת ועמותות בכדי למשוך כספים מהסתדרות פועלי אגודת ישראל לצרכים זרים. הכוונה היא לתשעה גופים שונים, חמש מתוכם חברות בע"מ וארבע עמותות: אגוד תורה ומעש (ע"ר), נהרדעא (ע"ר), נחליאל (ע"ר), עמותה לקידום מקצועי בשירות הציבורי ברוח הדת והמסורת (ע"ר), חזקיהו בע"מ, חברה למימון ולהשקעה של הסתדרות פא"י בע"מ, נר איתן בע"מ, שיאון השקעות במקרקעין בע"מ ותלי תיש"ט אחזקות בע"מ.
בשל סבך הגופים הללו, המזכירים יותר פירמידת שליטה, נטען כנגד פא"י כי היא פעלה ל"הקמת רשת חברות פרטיות ועמותות/חל"צ תוך מתן שכר וטובות הנאה, העברות כספים לא מוצדקות בין הגוף לתאגידי הבת וריקון קופת הגוף".
אלא שעיון קל במועד הקמתם של הגופים השונים מעלה תמונה מורכבת הרבה יותר. כך, לדוגמה, חברה למימון ולהשקעה של הסתדרות פא"י בע"מ הוקמה בשנת 1929(!), חברת חזקיהו בע"מ הוקמה בשנת 1950, נחליאל (ע"ר) בשנת 1983 ואגוד תורה ומעש (ע"ר) בשנת 1996 - כולם זמן רב לפני שחנוך ורדיגר, המזכ"ל הנוכחי, מונה לתפקידו, בשנת 2003.
אשר לשאר הגופים, בשנת 2012 ביצעה הסתדרות פועלי אגודת ישראל מכירת מניות של בנק פאג"י (פועלי אגודת ישראל) לבנק הבינלאומי. לפי פרסומים שונים, בתמורה למכירה קיבלה פועלי אגודת ישראל 86 מיליון ש"ח. לאן הלך הכסף? תשובה מרתקת לשאלה זו, שנשאלה מאז פעמים רבות, סיפקו נציגי פא"י בדיון בבית המשפט.
מתברר, כי עם מכירת מניות בנק פאג"י הקימה פא"י שלוש חברות פרטיות: נר איתן בע״מ, תלי תיש"ט אחזקות בע"מ ושיאון השקעות במקרקעין בע״מ. השניים הראשונות השקיעו חלק מכספי התמורה שהתקבלו בגין מכירת הבנק בניירות ערך, והאחרונה השקיעה חלק נוסף מכספי המכירה בהשקעות בנדל"ן מניב. פירות ההשקעות משמשים את מוסדות החינוך שפא"י הקימה.
כל זה מסביר את קיומם של שבעה מתוך תשעת מוסדות הבת של פא"י. סיבת הקמתם של שניים נוספים, סנסציונית הרבה פחות: עמותת נהרדעא משמשת כמה ממוסדות החינוך של פא"י - כאשר הידועים שבהם, הם ישיבת נהרדעא, סמינר דרכי שרה והעמותה לקידום מקצועי בשירות הציבורי ברוח הדת והמסורת המשמשת אף היא מוסדות חינוך.
לצד ההסבר המפורט והממוסמך על קיומם של תשעת המוסדות השונים, הציגו אנשי פא"י מסמכי ניהול תקין לחמשת הגופים הציבוריים שבהם, בכללם ארבע העמותות וחברת חזקיהו בע"מ שהינה למעשה חברה לתועלת הציבור (חל"צ).
מבחינת החומרים עולות תהיות על טענותיהם של העותרים ומניעיהם. מסמכי ההקמה, וכן המסמכים העיקריים אודות פעילותם של תשעת הגופים השונים, זמינים כיום במרחק של לחיצת כפתור (ותשלום אגרות בסיסיות שאינן עולות על כמה מאות ש"ח).
כשמעיינים בהם רואים שלא מדובר במוסדות לצורך משיכת כספים או בשחיתות, כפי שנטען, ולו בגלל שמדובר בגופים ובמוסדות שונים מהעבר - חלקם מלפני 90 (!) שנה - וגם כמה חדשים שנועדו לנהל את נכסי פא"י ולקדם את מוסדות החינוך שלה.
טענה קשה אחרת שהוטחה בראשי פא"י, הינה העסקתו של בנו של חנוך ורדיגר - מנכ"ל פא"י - כמנכ"ל בחלק מהגופים הקשורים אליו. גם כאן, הזמנת התיקים של המוסדות המדוברים הייתה חוסכת מהעותרים את המבוכה הצפויה להם, ככל הנראה, משום שהבן אכן מועסק כמנכ"ל בעמותות, אך לא במוסדות הקשורים לפא"י אלא בעמותות בבעלות 'הסתדרות הפועל המזרחי' שהוקמו בשנת 2001, טרם חנוך ורדיגר קודם לתפקידו הנוכחי בפא"י.
יתכן כי לשם הבנת האינטרסים האמיתיים העומדים מאחורי הטענות המופרכות הללו יש לצאת את אולם בית המשפט בלוד ולעבור למבנה בראשון לציון, בתקרית שאירעה בו לפני כ-20 שנה: בחודש אוגוסט 1997 פלשה ישיבת גור 'נזר ישראל' למבנה של פא"י בראשון לציון ששימש עד אז בית יתומות.
בהקשר זה לא מדובר בטענות של פא״י אלא בדברים בהם בגור מודים, לכאורה, בעצמם. כך מתואר המעשה בעיתון של הישיבה עצמה, כפי שפורסם בו לפני כחמש שנים: "זו אכן היתה הצעה בעייתית, אבל עוד בטרם חשבנו פעמיים ידוואב (ה'משגיח' של גור) עשה את המעשה הנועז - ובמבט לאחור גם הכי נכון - ובעוד אנו שוקלים, הוא הזמין משאית והעביר את הישיבה".
העיתון של ‘נזר ישראל’ אף מתאר שיחה משמעותית בין העו"ד שייצג את הישיבה לבין אנשיה: "שאלתי אותו (את עורך הדין) ברכב״, מספר לעיתון ישעיה לב, חבר בהנהלת הישיבה המעורב גם כיום בהליכים המשפטיים, "'תגיד לי, מה הסיכויים שלנו לנצח?', והוא ענה לי: 'בסוף הדרך אתם בחוץ! כמה שנוכל לסחוב, נסחב. שלוש שנים, ארבע, חמש, שש, נעשה מאמץ כמה שנוכל לסחוב'".
ואכן, דומה שגורמים בחסידות הפכו את ה"סחבת" למלאכת מחשבת של ממש גם במקרה שנידון השבוע. התביעה של פא"י בדבר פינוי הנכס בראשון לציון הגיעה בחודש שעבר לישורת האחרונה לאחר לא פחות מעשר שנים (!) של התנהלות משפטית.
ככל הנראה, משראו עסקני גור כי פסק הדין בדרך להתפרסם, מיהרו והגישו את העתירה הנוכחית תוך בקשה לעיכוב פרסום פסק הדין בדבר הנכס ומאמץ אחרון נוסף "לסחוב" עוד זמן מה.
יצויין, כי בדיון שנערך בשבוע שעבר דומה היה כי השופטת נוטה לאפשר את פרסום פסק הדין בעניין הנכס בראשון לציון, למרות הפצרותיהם של פרקליטי העותרים להמשיך ולעכב את הפרסום ובמקום זאת לדון בעתירתם לפירוק פא"י.
בעוד ימים ספורים, צפויה ככל הנראה להגיע אל קיצה אסטרטגיית משיכת הזמן - השאלה לטובת מי.