אני יושב בפגישה עם שלושה חברים, ומוצא את עצמי בוהה בנקודה בקיר וכוסס ציפורניים. לפתע אני שומע את אחד החברים שלי אומר "ממה אתה לחוץ?" ואני מתחיל לחשוב, ממה אני באמת לחוץ? אולי הבנק? לא, הכל בסדר לבנתיים, ואני מנסה להריץ בראש סיבות הגיוניות שיסבירו את הלחץ הנוראי שאני שרוי בו, ואז חולפת מחשבה בראש "אולי אני בכלל לא לחוץ?".
נהוג לחשוב שאנשים שכוססים ציפורניים הם אנשים לחוצים, חרדתיים, עצבניים, או לפחות בעלי הרגלים רעים. מסתבר שהתפיסה השלילית שהתגבשה אצלינו בנושא זה אינה מוצדקת כל כך, וכי ישנם כמה עובדות מחקריות שיעזרו לנו להחליט מה הבעיה של האנשים בעלי ההרגל הדוחה הזה.
מחקר שהתפרסם ב- Journal of Behavior Therapy and Experimental Psychiatry שופך אור חדש על מה שנחשב עד היום כדרך להרגעת מערכת העצבים או כאמצעי להתמודד עם מתחים וחרדות.
במחקר התגלה כי אחת הסיבות הנפוצות לכסיסת ציפורניים היא פרפקציוניזם, או בשמה המופשט "שאיפה לשלמות". על פי המחקר אנשים פרפקציוניסטים כוססים ציפורניים כדי להביא לידי שלמות עבודה לא מספיק טובה שעשו מספרי הצפרניים שלהם.
בהסבר המחקר אמרו החוקרים כי כסיסת ציפורניים הינה כלי זמין, יעיל ומהיר להתמודד עם משהו שיכול "לשגע" אנשים שאוהבים את החיים שלמים, מושלמים ומסודרים, כגון פינות חדות או ציפורניים באורכים שונים. התסכול שנוצר מבגד שנתפס או משתפשף בציפורן לא מושלמת יכול להיפתר במיידי ובאופן מיטבי ע"י נגיסה עדינה, כמה זמין ונח!
אז אם אתם רואים מישהו לידכם שכוסס ציפורניים אל תמהרו להסיק מסקנות בנוגע למצבו הנפשי. ההיפך הוא הנכון - לעיתים אלו הכוססים את ציפורניהם הם אנשים מעשיים ויעילים שמטפלים באופן מיידי בבעיות שנוצרות אצלם, מתמודדים בהצלחה עם קשיים תוך חשיבה מקורית ולא מפחדים מפתרונות יצירתיים.
אל תתחילו עכשיו לכסוס ציפורניים באדיקות, מסתבר שמתחת לציפורן מצטברות כמויות עצומות של חיידקים המסכנים את הבריאות, אבל אם כבר כססת אל תלחץ, אתה לא לחוץ.