בראיון שהעניקה בעבר חני וינרוט ע"ה שנפטרה היום (רביעי), היא תיארה את התמודדותה עם המחלה הקשה, וגילתה מה האיחול שהיא הכי אוהבת לשמוע מאנשים שמברכים אותה להחלמתה.
למגיש התוכנית 'הערב ב-7' בערוץ 20, ג'קי לוי, סיפרה חני ע"ה: "לפני המחלה הייתי אדם שקט. אמנם עם חלומות גדולים אבל הכל עם סבלנות, 'צעד צעד', להספיק במהלך 80 שנה את כל מה שרציתי, אבל ביום שהבנתי שאין זמן התחלתי לעשות רעש, כדי לזרז עניינים...".
"אנשים מסרבים להבין שהכל זמני, כנראה כי הם חושבים שזה יעכב אותם, אבל מה שהם לא מבינים - שזה דווקא יזרז אותם להשיג את המטרות שלהם", הסבירה וינרוט, והוסיפה: "אני מספיקה היום הרבה יותר מאשר בן אדם בריא. בשבע שנים שאני חולה הספקתי מה שאנשים לא מספיקים ב-80 שנה: כתיבת ספרים, תכניות פסיכו-חינוכיות במספר דו ספרתי, אני רצה מהרצאה להרצאה. אין לי זמן פנוי, אני חיה מהיום למחר".
לגבי ילדיה, שכעת יתומים, תיארה: "יש לי שלושה ילדים והם איתי כל הזמן, חלק מכל מה שאני עושה. בתערוכה שלי, שירה, שלמה ונעמי (ילדיה .א.ר.) הם שצילמו חלק מהתמונות. הם באים איתי להרצאות, הם מוכרים ספרים".
על תמיכתה בחולות אחרות, סיפרה: "אני חברה בפורום של יותר מ-2000 נשים שחולות בסרטן. אני ה'סלב', אז אני עומדת קדימה ולכן נראה שמדובר רק בי, אבל האמת שכמעט כולן מתמודדות כמוני. גם בקבוצה של 'עזר מציון' שחברים בה 60 נשים חולות - אני כלום לידן. כשאני באה להנחות קבוצה, אני מקבלת הרבה יותר כח מהן, ממה שאני נותנת. אני רק זו שגורפת את מחיאות הכפיים - שבעצם מגיעות לכל אלה שמאחורי".
כשתיארה חני את תערוכת הצילומים שפתחה, מתמונות שתיעדה את עצמה במכשירה הסלולרי, היא הדגישה: "מהתערוכה רואים שאייפון יכול להיות כלי נשק, אבל יכול להיות גם כלי של ברכה. זה ענין של בחירה. וזה הסיפור של החיים עצמם".
לסיום כאמור סיפרה: "האיחול שאני הכי אוהבת לשמוע שאומרים לי, הוא 'שאני אהיה זקנה עם הרבה קמטים'. אינשאללה" - איחול שלמרבה הצער לא התגשם.