חוקרים מאוניברסיטת לינאוס שבשבדיה מצאו כי הוספת מים לוויסקי הופכת את הוויסקי לטעים יותר - כך דיווח שי שגב בסקירה מקצועית שפרסם באתר ynet.
ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Scientific Reports, לטענת ביורן קרלסון, חוקר כימיה באוניברסיטת לינאוס בשבדיה: "טעם הוויסקי קשור בעיקר למולקולות אמפיפאטיות, המרכיבות חלקים הידרופוביים (המפחדים ממים) והידרופיליים (המחבבים מים) מולקולה אחת כזו היא גויאקול - חומר שמתפתח כשהדגן מיובש על עשן כבול בעת הכנת ויסקי מאלט, ומולקולה זו מספקת את הטעם המעושן לוויסקי", אומר קרלסון.
החוקרים נעזרו בסימולציות מחשב של תערובות מים או אתנול בנוכחות גויאקול כדי לחקור את התגובות שלהן. הם מצאו כי גויאקול מתקשר בדרך כלל למולקולות אתנול, וכי תערובות עם ריכוזים של אתנול עד 45% גויאקול יהיו נוכחות בדרך כלל בחלק של הנוזל הנוגע באוויר ולא בחלק הארי של הנוזל.
רן פרידמן, חוקר כימיה ישראלי העובד באוניברסיטת לינאוס אומר כי זה מצביע על כך שבכוסית ויסקי יימצא הגויאקול על פני השטח של הנוזל, שם הוא תורם גם לריח וגם לטעם המשקה", אומר, ומוסיף: "באופן מעניין, המשך דילול עד כדי 27% מהכוהל מביא לעליית הגויאקול בשטח המחבר בין הוויסקי למים".
ממצאים אלה מראים כי הטעם והניחוח של גויאקול ושל תרכובות דומות בוויסקי משתפרים כשהמשקה מדולל בטרם הבִקבוק וטעם הזה מתבלט עוד יותר בדילול נוסף בכוסית בעת שתייתו.
"האופן שבו אנו חווים טעם וריח הוא מאוד אישי. יש אנשים שבוחרים להוסיף קוביות קרח לוויסקי שלהם כדי לקרר אותו ולתת לו טעם מתון יותר. לכן, אין תשובה כללית כמה מים צריך להוסיף לוויסקי כדי לקבל את חוויית הטעם הטובה ביותר", סיכם קרלסון.
הנחת היסוד שלנו היא שמי שאוהב וויסקי לא בהכרח מבין במרכיבים שלו, אך בכל זאת אם המומחים מצביעים על מים כגורם משפר, רוצו לנסות, מה גם שזה יוסיף לכם בכמות.