מייסון וורטמן, צעיר אמריקני בן 27, עזב את עבודתו בוול סטריט ושב לעיר הולדתו פילדלפיה, שם פתח פיצרייה זולה, וקרא לה Rosa's על שם אמו, והפך אותה לעסק יציב הגובה דולר בודד על כל משולש פיצה.
וורטמן מספר כי המטרה שלו לא היתה לאפות את הפיצה הטובה ביותר בפילדלפיה, אלא פיצה פשוטה, זולה וגם טובה. את הבצק והרוטב הוא מכין בעצמו ומשתמש במוצרלה טרייה.
את הקונספט הייחודי של המסעדה שמאכילה בין 50 ל-100 הומלסים ביום הגה אחד הלקוחות וכיום הפיצריה מוכרת בשמה השני "הפיצריה השיתופית".
וורטמן סיפר שהכל התחיל כשיום אחד נכנס לקוח, קנה לעצמו פיצה, ושאל אם הוא יוכל 'להעביר הלאה' משולש פיצה להומלס, כי יש לנו בעיר הרבה הומלסים. "אהבתי את הרעיון אז לקחתי פתק it-post, ציירתי עליו סמיילי ותליתי על הקיר מאחורי הקופה כדי לסמל את הקנייה שלו. ואז נכנס מישהו שלא היה לו מספיק כסף, אמרתי לו שזה בסדר ונתתי לו משולש". אחר כך, הוא אומר, זה כבר פרח: "מי שרצה לתרום משולש שילם עוד דולר והדביק פתק עבור זר רעב".
קירות הפיצרייה עמוסים בפתקים צבעוניים הנושאים ברכות "בתיאבון!", "תיהנו", משפטי עידוד והשראה כמו "מקווה שישנת היטב בלילה", "תבורך מן השמיים" וציורים - בעיקר של משולשי פיצה ושלל פרצופים מחייכים. שורות על שורות של פתקים נמתחות מהרצפה והדלפקים עד מעל גובהו של אדם ממוצע. בהתחלה מישהו הקפיד שהשורות יהיו מסודרות, אך עומס הניירת הכריע את הסדר.
גם ההומלסים חסרי הכל משאירים משהו לפני היציאה, פתקי תודה. בין הפתקים תלויים מכתבי תודה. על צלחת קרטון נכתב: "בזכותכם אכלתי מהצלחת הזאת. זה הדבר היחיד שאכלתי כל היום. אני חייל לשעבר וחסר בית ונוהגים בי בגסות רוח כשאני מבקש עזרה. אלה שמתייחסים אליי בכבוד הם ברכה. תודה, רוב".
הפיצרייה הקטנה הפכה במהירות למוכרת בפילדלפיה ובארצות הברית כולה, ובתוך תשעה חודשים וורטמן חילק יותר מ־8,500 משולשי פיצה (סך הכל יותר מ־1,062 מגשים) להומלסים, ולאחרונה המגישה אלן דג'נרס תרמה לו עשרת אלפים דולר ושלחה את הצופים שלה לבקר במקום. אפשר לתרום פיצות גם באמצעות האתר של הפיצרייה בו גם אפשר לקנות חולצת טי שירט ב-14 דולר שתעניק להומלסים שבעה משולשים חינם, או בגד חם ב־35 דולר - שכנגדו ייתן וורטמן סווטשירט נוסף, חינם, למישהו שזקוק לו.
כשהחל הסדר הפתקים והתרומות היה נכנס ההומלס לפיצריה, מוריד פתק תרומה מהקיר, מגיש אותו לקופאי, ומקבל משולש פיצה. כעת, כשמלאי התרומות כל כך גדול, וורטמן מנהל אותו מהקופה, והפתקים מחממי הלב על הקיר הם רק סמל לחמלה יוצאת דופן. "אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך, וזו דרך פשוטה מאוד", הוא אומר. "כיף לתקשר עם כל כך הרבה אנשים שונים ולעזור לאלה שצריכים. זה הרבה יותר עבודה לעומת וול סטריט, אבל הרבה יותר כיף ובהחלט יותר מתגמל".
מבחינה פיננסית העסק יציב. וורטמן סיפר בעבר שב־2014 ההכנסות שלו הסתכמו ב־120 אלף דולר - לא רע לחנות שכונתית בת שנה שמרבה לתרום פיצות. ובעתיד מתכנן הבעלים הצעיר לפתוח עוד עסקים בעלי קונספט חברתי דומה.