עידן חדש בפסיקת מזונות ילדים / טור דעה

ההלכה החדשה מתחילה לתת אותותיה בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט י' שקד) בתיק בו ייצגה החֿ״מ את האב, קבע כי יש להחיל את פסיקת בית המשפט העליון רטרואקטיבית גם בתביעת מזונות שהוגשה לפני מתן פסק דינו של בית המשפט העליון.

פסק הדין הינו ראשון מסוגו וחדשני בכך שהוא מנתץ את דפוסי פסיקת המזונות המסורתיים (שכללו מזונות הכרחיים, מדור וחלוקת הוצאות מיוחדות) ומחיל מבנה שונה לחלוטין לפיו נושא כל אחד מההורים בהוצאות הקטינים בעת שהותם עימו. לא עוד חיוב במדור ולא עוד חיוב במזונות בסיסיים. עוד יצוין כי פסק הדין ניתן על אף שהכנסת האב גבוהה ב 50% מהכנסת האם ועל אף שהמשמורת הפיזית של הקטינים אמנם משותפת אך אינה שיוויונית לחלוטין.

השופט שקד מיישם את פסיקת בית המשפט העליון באופן נרחב וקובע הסדר שיוויוני מתקדם לאחר עשרות שנים בהם שלטה הנוסחה ההלכתית על פסיקת המזונות כמעט מבלי שניתן היה לערער עליה.

בית המשפט קיבל טענת האב כי יש לנקוט בגישה שוויונית בקביעת מזונותיהם של שלושת ילדיו הקטינים, וחייב אותו לשאת בסכום של 500 ₪ לילד, בגין הוצאות מיוחדות והוסיף וקבע כי כל אחד מההורים ישא בצרכיהם הבסיסיים (מזון. לבוש, מדור והוצאות מדור) של הילדים בעת שהותם עימו.

הוסיף בית המשפט וקבע כי על האב לשאת במזונות ילדיו עד הגיע כל אחד מילדיו הקטינים לגיל 18, ואין לחייבו לשאת במזונותיהם בזמן שירותם הצבאי.

בחודש יוני 2016 הגישה האם תביעת מזונות עבור שלושת ילדיהם הקטינים, ובהחלטת בית המשפט למזונות זמניים - שניתנה קודם פסיקת בית המשפט העליון – נקבע כי על האב לשאת בסכום של 7,000 ₪ עבור מזונות ומדור שלושת ילדיו הקטינים. בפסק דינו ביטל בית המשפט את ההחלטה למזונות זמניים וקבע כי "לא יהיה זה הוגן להותיר את מלוא חיובו של האב במזונותיהם הזמניים של הילדים", ועל כן על הורה לאם להשיב לאב סכום של 20,000 ₪ ששילם ביתר עבור מזונותיהם עד מתן פסק הדין.

בית המשפט דחה טענות האם, כי אין להחיל את פסק דינו של בית המשפט העליון שקבע כי שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם - וקבע כי מאחר ופסק דינו של בית המשפט העליון "ניתן במהלך בירור התובענה ולאחר שנפסקו מזונות זמניים ומדור. על פי הדין, נקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה שיפוטית חדשה פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית". לפיכך יש להחיל את פסק דינו של בית המשפט העליון, שני ההורים ימשיכו לפעול לטובת ילדיהם וחייב את האב לשאת בסכום של 1,500 ₪ למזונות כל שלושת ילדיו הקטינים, מבלי שחייבו במדור.

בתי הדין הרבניים לעומת זאת גילו דעתם כי אין בכוונתם לקבל את פסק הדין של בית המשפט העליון. בפסק דין של בית הדין הרבני בבאר שבע שפורסם ימים ספורים לאחר פרסום פסק הדין העליון נקבע כי חובת האב במזונות בעינה עומדת, ונשמעו דברים המעידים על הלך הרוח בבתי הדין הרבניים :

״שנים רבות היו בתי הדין ללעג ולקלס, ונטענו כלפיהם טענות קשות על גובה המזונות הנמוך שנטען כי נוהגים הם לפסוק. בתי הדין נתפסו כערכאה בה לא תשיג האם את מבוקשה, ואם חפצה היא במזונות גבוהים יותר עליה לפנות לבית המשפט. יש הטוענים שעניין זה הוא שגרם לצמצום סמכות בית הדין במזונות ילדים...חלפו שנים והתברר כי עול המזונות המוטל על האבות הוא כבד מנשוא. כעת התחלפה המגמה. האשה שאך אמש נתפסה כחלשה הזקוקה להגנה, נדרשת כיום לשאת יחד עם האב בעול המזונות ועתה הנטייה היא לפסוק מזונות נמוכים מדי. והנה, העיוות שנוצר על ידי בתי המשפט ולפיו חויב האב במזונות גבוהים "מתוקן" על ידי עיוות אחר, בו חיוב המזונות הולך והופך לשוויוני. גם שיטה זו כקודמתה תוביל למשבר בו יידונו אימהות ילדים לחרפת רעב בשם השותפות בנשיאה בעול. הדרך הנכונה והמושכלת היא דרכם של בתי הדין מאז ומעולם. חיוב מזונות הילדים מוטל על האב בלבד, אולם בית הדין לא יחייב את האב יותר מכפי יכולתו, ידאג להותיר לו למחייתו, יימנע משימוש גורף במושג "יכולת השתכרות" ויימנע מלחייבו במקרים של ספק. במקום תנועת המטוטלת הנעשית כיום, ובמסגרתה חיובו הבלעדי של האב עובר גם לכתפי האם, שמא היה ראוי לתוקפי בתי הדין להודות בטעותם ולשוב לשיטת ההלכה מאז ומעולם? ושמא זהו גורלו של המשפט העברי כאשר הוא מתפרש על ידי מי שאין התורה בלבד נר לרגליו.״

למרות זאת, בית הדין מוצא מקורות הלכתיים לחיוב האם במזונות : ״ממילא, העובדה שחיוב המזונות מוטל על האב, אין משמעותה שהאם פטורה מכל וכל מהשתתפות בתשלום המזונות. גם מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל כתב כי "במקרה שגם היא אמידה יש לדון על חלוקה נאותה של חיוב זה שמדין צדקה שעל האב והאם כאחד". הבנה דומה בגדר ההלכתי של "הקרוב קרוב קודם" מצאתי ב"עיקרי הד"ט" (יו"ד סימן כז אות טז), וז"ל: "הא דאמר מר לאו למימרא דחייבין הקרובים ליטפל בכל מכל כל, רק להכביד עליהם יותר מאחרים בלתי קרובים".והדברים עתיקים ומפורסמים ואין כאן המקום להאריך, ועוד חזון למועד.איך שלא יהיה, כאשר מצבו הכלכלי של האב לא שפר עליו, או לחילופין כאשר מצבה הכלכלי של האם שפר עליה, יש להטיל על האב חיוב מזונות מידתי, ולהתחשב במצבו ובמצבה של האם. בין אם נאמר שהדבר נובע מכח חובת האם לסייע במידת מה במזונות הילדים מדין צדקה, ובין אם נאמר שאינה חייבת, אך אין להשית על האב מזונות גבוהים מכפי יכולתו. זו היא דרך המלך בה נקטו בתי הדין מקדמת דנא בבואם לפסוק מזונות. זו גם משמעותה של החלטת מועצת הרבנות הראשית מיום י"ח בכסלו תשע"ו (18.12.2016), לפיה: "על היושבים על מדין להוסיף לשיקול הדעת בפסיקת מזונות הילדים את היכולת הכלכלית של האם".

מכאן, שמירוץ הסמכויות המסורתי עשוי לשנות כיוון – לא עוד ריצת גברים להקדים ולהגיש תביעה לבית הדין הרבני אלא ההפך – כעת דווקא הנשים הן אלו שיעדיפו שבית הדין הרבני יפסוק את מזונות ילדיהם ולא בית המשפט לענייני משפחה.

עורכת הדין רות דיין וולפנר מומחית לדיני משפחה וייצגה בתיק