חוקרים באוניברסיטת תל אביב ביקשו להבין במחקר חדש, מדוע שיעורי הילדים החשופים לעישון פסיבי גבוהים כל כך - כ-40 אחוזים מכלל הילדים ברחבי העולם, וכך גם בישראל.
במחקר, שכולל ראיונות מקיפים עם 65 הורים לילדים קטנים ממשפחות מעשנות ממרכז הארץ, שמסקנותיו מתפרסמים כעת בכתב העת Nicotine and Tobacco Research, התברר כי תפיסותיהם של ההורים בנושא החשיפה לעישון, שגויות לחלוטין.
בהשוואה לממצאי מחקרים מדעיים מהעולם, נמצאו "הרבה הנחות מוטעות וחוסר מודעות בנוגע להיכן ומתי קיימת חשיפה בפועל של הילדים לעשן הסיגריות", אומרת ד"ר לאה רוזן שהובילה את המחקר.
לדבריה, התברר כי "הורים רבים מאמינים שהם נוקטים אמצעים מספקים כדי להגן על ילדיהם מנזקי עשן הסיגריות, אבל מתברר שלעתים הם כלל אינם מודעים לחשיפה, ולכן גם אינם נוקטים אמצעים מספקים כדי להגן ילדיהם".
דוגמא להנחה נפוצה ומוטעית - "אם לא רואים ולא מריחים עשן, הילדים שלי לא חשופים", כשהאמת היא כי החושים שלנו אינם מהווים גלאי אמין לאיתור עשן מאחר ו-85 אחוזים מהעשן הוא בלתי נראה, שלא תמיד ניתן לסמוך על חוש הריח הירוד יחסית בקרב מעשנים וכי מרכיבים רבים של עשן הסיגריות הם חסרי ריח.
כמו כן, הורים רבים סברו שכשמעשנים במרפסת, באזור מוגדר לעישון או על יד חלון פתוח, וכן כשמאווררים את החדר לאחר העישון, הילדים לא ייפגעו. בפועל, דגימות שנלקחו מילדים שהוריהם מעשנים ליד חלון פתוח כללו רמה כפולה של קוטינין (תוצר של ניקוטין) בהשוואה לילדים שהוריהם כלל לא מעשנים.
כך גם היו הורים שחשבו בטעות, כי אם מעשנים ברכב כשהחלונות פתוחים, או מאווררים את הרכב לאחר העישון, הילדים לא ייחשפו לעשן, כשלמעשה רמת החלקיקים המזיקים באוויר שבתוך מכונית שמעשנים בה עלולה להיות גבוהה אפילו יותר מזו שנמדדת במקומות אפופי עשן.
גם ההורים שסברו שאם הם מעשנים בחוץ, הילדים שנמצאים איתם לא נחשפים לעשן, טועים: חשיפה לעשן סיגריות עלולה להיות רבה גם בשטח פתוח, וחלקיקי עשן התגלו גם במרחק של כארבעה מטרים מהמעשנים.
עוד נחשף, כי העשן נותר באוויר למשך שעות רבות: מחקר שבדק את איכות האוויר ב-103 בתים של אנשים מעשנים גילה כי משך הזמן שלוקח לאיכות האוויר שבתוך הבתים לחזור למצב הקודם לאחר עישון בתוך הבית הוא בממוצע כמעט 3 שעות, ולפעמים אפילו חמש, וכן שחלקיקי עשן שנותרו על משטחים ונספגו בריפודי הרהיטים עלולים להיפלט לחלל אפילו שנה ומעלה לאחר זמן העישון.
ד"ר רוזן מסכמת, כי "ממצאי המחקר מדגישים שכדי להגן על ילדים מפני עישון פסיבי, ההורים חייבים להשתכנע שהחשיפה מתרחשת גם כשהם עצמם אינם יכולים לחוש בעשן".