הכרעת הדין בא לאחר שביליק הודה והורשע בעבירות של הוצאת מסמכים ממשמורת חוקית, הפרת סודיות, פגיעה בפרטיות והחזקת מאגר מידע שלא כדין. בכך באה לסיומה פרשת גניבת מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל (אגרון), והוא אחרון הנאשמים שנגזר דינו בענין.
בפרשה זו, כזכור, הורשעו שישה נאשמים בעבירות פגיעה בפרטיות ועבירות נוספות ונידונו לעונשי מאסר בפועל, קנסות כספיים ועונשי מאסר בעבודות שירות, כל אחד בהתאם לחלקו בפרשה.
בהרשעתו של ביליק התברר, במסגרת עסקת טיעון, כי בעת שהיה אחראי על הטיפול והתחזוקה השוטפת של מאגרי המידע במשרד הרווחה, מתוקף תפקידו כמנהל מערכות המידע במשרד, הוא יצר עותק של מרשם האוכלוסין.
בסוף שנת 2005, הוא נטל את התוכנה לרשותו, וכן הוסיף ונטל את העדכונים החודשיים של מרשם האוכלוסין. בהמשך, התקין ביליק עותק של מרשם האוכלוסין במשרדי ישיבה בירושלים, לה הוא העניק בתשלום שירותי מחשוב באופן פרטי.
למאגר המידע הרגיש נחשף אז אדם נוסף, ומכאן החל להתגלגל מאגר המידע מיד ליד עד להפצתו לכלל משתמשי האינטרנט בעולם, כשזה העביר את העתק המאגר ליוסף ויטמן, שמכר את המאגר לחיים אהרון, שמצידו ערך תוכנה לשליפת נתונים 'חכמה' מהמאגר.
תוכנה זו, בתוספת מרשם האוכלוסין, נמסרה למשה מושקוביץ, שנאשם אף הוא בפרשה. מושקוביץ ערך את תוכנת ה'אגרון' לשליפה ידידותית של מידע מתוך מרשם האוכלוסין, ואף מכר את התוכנה, עם מרשם האוכלוסין, באמצעות תקליטורים מוגני סיסמא.
בשלב מסוים, נפרצה הסיסמא, והתוכנה הגיעה לידיו של הנאשם מאיר ליוור, שכינה את עצמו באינטרנט בשם "aRi", וזה הפיץ את התוכנה באתרי אינטרנט שפתח.
יצויין, כי תחילה תוכנן לביליק עונש מאסר בן 25 חודשים, אך לאור ההידרדרות הניכרת במצבו הרפואי במהלך המשפט, ובשים לב לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, נגזרה עליו לבסוף שנת מאסר אחת בפועל וקנס כספי כאמור.