היה זה בלילה הראשון של סליחות, הרב שלום מבלז, הורה לעוזר שלו לרתום את הסוסים ולהתכונן לנסיעה ליער, העוזר ההמום רצה להזכיר לרבי שאלפי חסידים ממתינים בבית הכנסת, אבל הוא ידע שלא כדאי לשאול שאלות ויצא להכין את העגלה. אחרי נסיעה של חצי שעה הרבי סימן לו לעצור. הם ירדו והלכו עד שראו בקתה קטנה במרחק. הרבי סימן לעוזר להמתין וניגש בעצמו אל הבקתה, הוא נעמד ליד החלון והציץ פנימה,
יהודי מבוגר ישב לבדו ליד שולחן. על השולחן היו בקבוק וודקה ושתי כוסיות קטנות, אחת לפניו ואחת לפני הכיסא הריק שמולו, מבעד לחלון הרבי ראה אותו מברך ושותה את הכוס שלו, ולאחר מכן שותה את הכוס השנייה. הדבר חזר על עצמו עוד פעמיים, אז חזר הרבי במהירות לעגלה וסימן לעוזר לנסוע חזרה לבלז.
בינתיים בבית הכנסת החסידים המודאגים ממתינים כשלפתע נפתחו דלתות בית הכנסת והרבי נכנס, הקהל השתתק. הרבי פנה למקומו ליד ארון הקודש והחלו כולם באמירת הסליחות,
כאשר הסליחות הסתיימו הרבי פנה לעוזר שלו ואמר, "לך תקרא לזקן שיושב בקצה בית הכנסת שיכנס אלי לשיחה אישית. "
היהודי נכנס אל הרבי והרבי אומר לו בחיוך: "שב, יצחק, אני רוצה שתגיד לי מה עשית בביתך לפני שהגעת לכאן הערב. מה היו שני כוסות הוודקה על השולחן ומה עשית איתם?"
"איך הרבי יודע?" שאל יצחק מופתע,
"הרגשתי שמשהו חשוב עומד לקרות," ענה הרבי, "אז נסעתי ליער והצצתי בחלון שלך. אבל אני רוצה להבין מה עשית.
"אני אדם עני, רבי, אין לי ילדים ואשתי נפטרה לפני כמה שנים" מסביר יצחק הזקן.
אני גר לבד רק עם כמה חיות משק, לפני כמה חודשים, כאשר הפרה שלי חלתה. התפללתי לאלוקים שירפא את הפרה. "אחרי הכל", אמרתי לו, "אתה כל יכול, מה זה בשבילך לרפא פרה אחת!"
"אבל המצב החמיר. אז אמרתי 'תשמע ה', אם אתה לא תרפא את הפרה אני לא הולך לבית הכנסת יותר!"
"כשהפרה מתה, התעצבנתי ו... הפסקתי ללכת לבית הכנסת.
"ואז העז שלי חלתה, אמרתי לה', מה! זה לא היה מספיק? אם העז הזו מתה אני לא מניח תפילין יותר! העז מתה והפסקתי להניח תפילין.
"בשלב הבא, התרנגולות שלי חלו. אמרתי לקב"ה שאם הן מתות אני לא אעשה קידוש ולא אשמור שבת. ובכן, בשבוע שלאחר מכן נשארתי ללא תרנגולות והקב"ה נשאר ללא השבת שלי...
"החזקתי מעמד שבוע עד שפתאום הבנתי שזמן הסליחות מתקרב. חשבתי לעצמי, 'מה, יצחק, אתה לא הולך לומר סליחות עם הרבי? השתגעת?" אבל מצד שני אני כועס על ה' ונשבעתי שאני לא הולך לבית הכנסת.
"אבל אז נזכרתי שפעם היה לי ויכוח עם שמואל הקצב, במשך כחודש אפילו לא אמרנו שלום ואז, לילה אחד הוא הגיע לבית שלי עם בקבוק וודקה ואמר, 'בוא נשכח את העבר ונהיה חברים, עשינו שלוש פעמים לחיים, לחצנו ידיים ואפילו רקדנו קצת יחד וברוך ה', נהיינו שוב חברים.
"החלטתי שאני עושה את אותו דבר עם אלוקים. הזמנתי אותו לשבת מולי, מזגתי לנו שתי כוסות ואמרתי, 'תשמע, אלוקים, שכח את החסרונות שלי ואני אשכח את שלך. בסדר? עסקה?" לחיים!
"שתיתי את הכוס שלי והבנתי שהקב"ה לא שותה, הוא כנראה רצה שאני אשתה בשבילו. ואחרי שעשינו את זה עוד פעמיים קמתי ורקדנו יחד! ואז הרגשתי יותר טוב והגעתי לסליחות."
הרבי הביט עמוק לתוך העיניים התמימות של יצחק ואמר בנימה רצינית, "תקשיב לי, יצחק. לפני שהתחלנו את הסליחות ראיתי שבעולמות העליונים היתה גזירה נוראה על קהילתנו הקדושה, כולנו התפללנו ובכל זאת הגזירה הנוראה עדיין היתה תלויה ועומדת, אבל אתה, יצחק, שדיברת אל הקב"ה כמו אל חבר טוב, הצלחת לבטל את הגזירה.
חברים יקרים, יום הכיפורים בפתח ואין ספק שכולנו רוצים לבקש מהקב"ה שנה הרבה יותר טובה מהשנה הקודמת, אבל כנראה הקב"ה רוצה גם לבקש מאתנו שנה הרבה יותר טובה, בואו נעשה את העסקה הטובה ביותר נחליט שאנחנו נעשה כל מה שביכולתנו שהשנה הבאה תהיה יותר טובה ברוחניות והקב"ה יחליט שהשנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה בגשמיות.
שתהיה לכולנו שנה הרבה יותר טובה הן בגשמיות והן ברוחניות