בשכבר הימים היו הדברים ברורים בעמנו. מעיון בספרי ההלכה וספרות השו"ת ניכר בעליל כי חלוקת התפקידים בין הבעל ורעייתו, ברורה. הבעל יוצא מביתו מידי בוקר, לפעלו ולעבודתו עדי ערב להביא טרף לפרנסת ביתו. האשה לעומתו, נותרת בביתה ודואגת לצרכי הבית. וכדברי הרמב"ם: גְּנַאי הוּא לְאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה יוֹצְאָה תָּמִיד, פַּעַם בַּחוּץ, פַּעַם בָּרְחוֹבוֹת... שֶׁאֵין יֹפִי לָאִשָּׁה אֶלָּא לֵישֵׁב בְּזָוִית בֵּיתָהּ, שֶׁכָּךְ כָּתוּב 'כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". (הלכות אישות יג, יד).
לאחר חורבן יהדות אירופה, וכינון היישוב היהודי בארץ הקודש, הנהיגו גדולי ישראל מהלך חדש להקמת עולם התורה, וגייסו את נשות ישראל הצדקניות לסייע בפרנסת הבית, בכדי שהבעל יוכל לעסוק בתורה בשלווה ולרומם את קרן התורה.
באותה העת, עסקו נשים בשני מקצועות, אליהם כוונו בלימודיהם בסמינרים. 'הוראה' ו'גננות'. במשך שני עשורים, השתלמו בנות ישראל לעסוק במקצועות אלו, ונראה כי לכך התכוונו גדולי ישראל בהיתר לנשים לצאת ולעסוק בפרנסת הבית.
כעבור שני עשורים, לא נותרו עוד מקומות עבודה למורות וגננות, ומכורח הנסיבות, החלו הסמינרים להציע לתלמידותיהן מסלולים נוספים של מקצועות חופשיים דוגמת ראיית חשבון, תכנות מחשבים וכדו'. תחום המחשבים התפתח במיוחד, ואף גובה השכר בו תרם להתפתחות זו. ראשי ישיבות נודעים, ממליצים לתלמידיהם המשתדכים, לתור אחר בנות מתחום ההיי-טק, לאור תנאי השכר המשופרים, אשר יאפשרו להם לעסוק בתורה מתוך הרווחה, ולבנות יחדיו בית של תורה.
דא עקא, שכן במקומות עבודה אלו, עובדות נשות האברכים עם עובדים חילוניים, והדינמיקה המשרדית יוצרת מחויבויות שונות ונקודות מפגש בעייתיות. האינטרנט על כל פגעיו, חשוף בפני העובדות. וימי הגיבוש, תורמים גם הם את חלקם לאווירה החברתית, שהרי אין מי שתעז לוותר על ההשתתפות בהם. גם בבתי התוכנה הייעודיים לנשים חרדיות, נשלחות 40 אחוזים מן העובדות לעבוד אצל הלקוח, והן מבלות זמן רב באווירה חילונית מתירנית.
מקומות העבודה החרדיים, כגון עיריות, בנקים, משרדי פרסום ועסקים פרטיים, אינם שונים בהרבה. גם כאן עובדים בצוותא גברים ונשים, וניתן לראות בעליל כיצד נוצרת אווירה חברתית קלילה והווי מחוייך ומשותף בין כל עובדי המשרד.
האם לכך התכוונו גדולי ישראל בהיתר לבנות ישראל לצאת ולעסוק בפרנסת הבית. האם אין אנו מוותרים על עקרונות רבים מידי, למען פרנסת הבית? או שאנו עלולים לנצח בקרב הפרנסה, אך להפסיד במערכה על דמותו של הבית התורני.
גם אם נניח כי את הנעשה אין להשיב, וכי צורך הפרנסה גובר. חובה עלינו להכין את בנותינו היקרות והאהובות, למפגש עם העולם החילוני. ללמדן את הראוי והרצוי, את המקובל ואת החורג מממנו. את ההתנהלות מול גברים בכלל וציבור חילוני בפרט. מה הן זכויותיהן, מה ניתן לדרוש מבלי לחשוש מפיטורין, ומה נדרש מאיתן. הבנות הצעירות יעברו הכנה בטרם ייצאו לשוק העבודה, והנשים שכבר עובדות במשרדים, יעברו סדנה ייעודית העוסקת בתחום זה.
רק כך נימנע מלהקריב על מזבח קרבן עולת התמיד של לימוד הבעל, את רעייתו – שותפתו לבניין הבית התורני. רק בדרך זו יוכל להיבנות בית של תורה לתפארה.
(דבריו של הגאון רבי דוד לייבל ראש רשת הכוללים 'אחוות תורה', כפי שנאמרו לאחרונה)