בעברית, כמו בשפות רבות אחרות, שמה של החרסינה מושפע ממקורה ההיסטורי: חרס + סין' כיוון שהסינים היו הראשונים שייצרו כלי חרסינה. באנגלית, למשל, היא נקראת "צ'יינה" (China = סין).
החרסינה מגיעה ממשפחת כלי הקרמיקה. בדומה להם, היא מכילה חרסית מעורבת במים וחומרים נוספים, אך בניגוד אליהם, היא מכילה חרסית לבנה המשולבת עם פצלת שדה מותכת, מה שגורם לה להפוך לחומר חזק במיוחד, קל, דקיק ובעל שקיפות.
החרסינה עצמה מחולקת לקטגוריות שונות המדרגות את איכותה שנקבעת לפי היחס בין מרכיבי החומר וטמפרטורת השרפה.
בון צ'יינה
בון צ'יינה זה הגרסה הטובה ביותר של החרסינה. תרגום השם Bone China הוא "עצם סין". ואכן, מוסיפים לחומר אבק עצמות, בדרך כלל של עצמות פרה, מה שמעניק לחרסינה גוון לבן נקי והופך אותה לדקה ושקופה יותר.
מטבע הדברים, בון צ'יינה יקר יותר משאר החרסינות, והיקרות ביותר מתוכן מכילות 30 אחוזים אבק עצמות.
איך אדע אם הסט שלי הוא בון צ'יינה?
אם הסט שלכם חדש יחסית, סביר להניח שתצליחו לעמוד על האותנטיות שלו לפי הסימן המסחרי ושם היצרן שתמצאו בחלקו התחתון של כל פריט.
אם הסט שלכם הוא ירושה מסבתא והסימנים המסחריים עליו דהויים, הרימו כל כלי אל מול מקור אור והעבירו את היד מאחור. אם החרסינה שלכם בון צ'יינה, אתם אמורים להיות מסוגלים לראות את האצבעות שלכם (החומר משפיע על השקיפות, זוכרים?).