כשגשר קורס, האם הממשלה יכולה לעזור לאנשים?

פוליטיקאים שונים וגורמים אחרים טוענים כי כדי לסייע לחלשים, הממשלה צריכה לקחת אחריות ולטפל בעוני ובבעיות חברתיות אחרות. כאשר הממשלה "מתרחבת" ונוטלת אחריות על תחומים רבים, מדיניות זו מכונה "חברתית" או "סוציאליסטית". לעומת זאת, מדיניות של צמצום הממשלה זוכה לכינויי "קפיטליזם חזירי". כביכול, רק באמצעות המנגנון הממשלתי אפשר לדאוג לחלשים. טענה זו אני מעוניין לסתור מכל וכל.

הסוציאליזם אמנם מדבר רבות על החלשים, אך בפועל הממשלה לא ממש יכולה לקחת אחריות על החלשים יותר מאשר הפרט או הקהילה. נהפוך הוא, כאשר אנשים טובים דואגים לחלשים מתוך אחריות אישית וללא מעורבות ממשלתית, הם עושים זאת באופן יעיל הרבה יותר.

למשל, מה הבעיה בהיעדר "משכורת מינימום"? אם אדם מקבל 1 ש"ח לעבודה של יום, אזי כל מי שהדבר נוגע לליבו - שיוסיף לו משכורת כצדקה, וכך גם משכורת לנכים, מי שהדבר טורד אותו - מוזמן להפריש 3,000 ש"ח מהתלוש שלו לטובת אחד הנכים.

ה"חברתיים" יוצאים מתוך הנחת יסוד שאם הממשלה לא תגבה מיסים בכפיה ותעביר לנכים או נזקקים אחרים, אז האדם מהרחוב לא יעזור להם מיוזמתו, וזו הבעיה האמיתית. ההנחה היא שכולנו אנשי סדום שלא מרחמים על נכים - ולכן צריך גוף של "צדק חברתי" שידאג לנכים ואת זאת יעשה באמצעות כפייה.

המצדדים בסוציאליזם מפחדים מהיום שבו הממשלה לא תעניק שירותי בריאות חינם לכל דורש, כביכול יגיע קץ כל האדם, אנשים ימותו ברחוב ותינוקות בעריסותיהם, מחוסר כסף לשלם.

דוגמה לאחריות אישית

אבל המציאות החרדית שונה לחלוטין, אנשים דואגים לחלשים באמצעות מנגנונים קהילתיים פרטיים, ואנחנו, החרדים מהוים דוגמה למופת להתארגנות חוץ ממשלתית. כדי לדאוג לנזקקים, חלשים ולחולים, ולכל שאר מצבים מאתגרים שאנשים נקלעים (ואפילו חופשת לידה במשפחה עם 8 ילדים), יש אצלנו את הגמ"חים, קופת הצדקה שכונתית, עזר ליולדות ועוד. גופים פרטיים התנדבותיים, שדואגים לחלשים בלי כפיה, ועושים זאת ביעילות ובחינניות.

ומדוע עדיפה היוזמה הפרטית על פני הסתמכות על הממשלה?

כאשר הממשלה אחראית להכל נוצרת חברה אגואיסטית, שבה כל אדם דואג לעצמו בלבד. אנשים פשוט מסתגלים לכך שאינם צריכים לדאוג וליטול אחריות, אלא הממשלה אמורה לעשות הכל. בנוסף, ממשלה הפועלת בתחום החברתי, אין לה מידע מדוייק אילו צרכים יש לאילו אנשים, אלא היא מספקת פתרון כללי ושטחי אשר מתאים על הנייר לרוב האנשים, והתוצאה היא שירות חלקי מאד ולקוי. לעומת זאת, האנשים בשטח שנוטלים אחריות אישית, רואים את הצרכים המדוייקים באופן ברור הרבה יותר, ויודעים לספק מענה מדוייק.

והמקרה של קריסת הגשר השבוע היא דוגמה מעולה, נהגים שנתקעים בחום סביר (לקראת סוף היום) הם לא קהל יעד של משרד ממשלתי כלשהו. ובהעדר חינוך יהודי להתנדבות ועזרה לזולת, אף אחד לא היה נרתם לסיוע אנושי פשוט. גשר קרס, התנועה נעצרה, מאות אם לא אלפי נהגים נתקעו באזור, אמצע הקיץ, חם ולח, מי ילך לעזור להם. אדם "חברתי"? מה פתאום. הממשלה אשמה, בקריסת הגשר, שהממשלה תעזור להם!

שרות ממשלתי לעומת יוזמה פרטית

ולא רק שבמקרה של סתם אי נוחות - מפילים את האחריות על הממשלה, אלא דווקא בתחום הרפואה בו חיי אדם מוטלים על הכף, ואביא כמה דוגמות מהתחום:

אמבולנסים - במשך שנים אדם שנזקק לרפואה דחופה, היה צריך לחכות לרכב האמבולנס שיגיע ועליו פרמדיק או רופא. ואם יש פקקים? בעיה. צריך היה להמתין רבע שעה ויותר. לעומת זאת, ארגוני ההצלה החרדים הביאו את רוח היוזמה והאחריות והשביחו את יכולות הציבור להציל חיים במגוון אמצעים פשוטים אך חכמים, ובין היתר:

הכשרת מתנדבים עם ידע נרחב יותר שיהיו זמינים בקרבת מקום, שימוש באופנועים שיכולים להגיע בזריזות גם למקומות לא נגישים או בדרכים פקוקות, הכשרות ציבוריות לכללי בסיס בהצלת חיים, הקצאת ארונות "הצלה" במקומות ציבוריים, דוגמת הכותל המערבי, ועוד. כל אלה הם פתרונות מחוץ לקופסה, שאנשים עם אחריות יוזמה פשוט יצרו עבור כולנו.

ציוד רפואי - מבחינת מערכת הבריאות הממשלתית הסוציאליסטית, אם אתה לא זקוק לבית החולים - תסתדר לבד. האם צריכים להיות גאונים כדי להקים מערך השאלת ציוד דוגמת יד שרה? כן. צריכים להיות גאונים בחסד, גאונים ביזמות, גאונים באחריות. בדיוק המרכיבים שחסרים בגישה הסוציליסטית. ומי יפעיל את כל המערך הענק של יד שרה עם סניפים כמעט בכל עיר בישראל? לפי הגישה הסוציאליסטית - צריך לקחת יותר מיסים, ולממן בזה משכורות מינימום לכל עובד לרכישת ציוד במחירים מפוקחים.

לפי הגישה הקפיטליסטית - קוראים לאנשים לקחת אחריות, ולעזור בהתנדבות. רוב מערך השירות של הארגון מבוסס על מתנדבים שרוצים לעזור ושמחים לעזור. והציוד עצמו נרכש מכספי תרומות של אנשים שאיכפת להם, בלי ביטוח לאומי בכפיה. והשירות שם, כל מי שהתנסה יודע – ניתן מכל הלב.

ייעוץ רפואי - בגישה הסוציאליסטית צריך לתת אמון עיוור בכל פקיד ממונה, וכך גם ברופא, וכולם שווים ברמתם, ולכן אין מקום לשאול מי רופא טוב יותר. צריך להירשם לתור לרופא וכל הרופאים טובים לטפל. המציאות היא שאין שוויון ויש רופאים מוכשרים יותר, ויש פחות. יש אחראים יותר, ויש פחות. יש איכפתיים, ויש פחות. בעולם של יוזמה אישית ואחריות ציבורית - קמים יועצי רפואה שלומדים את המערכת באופן אובייקטיבי, מכירים את הרופאים והטיפולים ומייעצים לכל זקוק, חינם אין כסף.

הגישה הקפיטליסטית התחרותית המבוססת על אחריות אישית, היא גם הסיבה ששירותי השר"פ היו נפוצים יותר במגזר החרדי. ומי שערער על הנושא וסגר את השר"פ במרחב הציבורי היו גורמים בעלי תפיסות סוציאליסטיות מקופה מסויימת, אשר צרה הייתה עינם בהצלחה של הרופאים היותר טובים.

לסיכום

היוזמה הפרטית משמעותה נטילת אחריות אישית, לעומת זאת גופים ממשלתיים סוציאליסטיים הנם השלכת אחריות. הקפיטליזם החרדי מלמד איך נראית חברה שבאמת דואגת לחלשים, שבאמת לאנשים אכפת אחד מהשני, ללא כפיה, ללא מיסים וועדי עובדים, משכורות מינימום ושאר מיני רגולציה - דואגים באמת לחלש והנזקק, ליתום ולאלמנה.