החייל היורה אלאור אזריה שהורשע בהריגת מחבל מנוטרל ונשלח לשנה וחצי בכלא החליט לא להגיש ערעור לבית המשפט העליון על דחיית ערעורו בבית הדין הצבאי.
במקום זאת אזריה פנה היום (חמישי) לרמטכ"ל רב אלף גדי איזנקוט בבקשה להמתיק את עונשו. "לו ידעתי שעל גופו של המחבל לא היה מטען לא הייתי יורה בו", כתב אזריה לרמטכ"ל, וביקש להמיר את עונש המאסר לעעונש של עבודות שירות.
מטעמו של אזריה נמסר כי הוא בעצמו החליט שלא לערער לעליון, זאת "לאחר התלבטות ובהתייעצות עם בני משפחתו, וזאת בעיקר מפני רצונו לחסוך למשפחתו ולו סבל מיותר נוסף, הימשכות הליכים ועל מנת לחזור לחיים רגילים בהקדם האפשרי. אלאור מקווה שהרמטכ"ל ייעתר לבקשתו".
בתחילת מכתבו כתב אזריה כי "עקב האירוע אבי לקה בשבץ מוחי ואיבד את הכושר לעמוד וללכת וכעבור שיקום ארוך וכואב הצליחו להעמידו על הרגליים ואף ללכת עם הגבלות. אמי הגיעה לתת-משקל ומטופלת בכדורי שינה. משפחתי התפרקה, כולם כואבים ולא מצליחים לחזור לשגרה עקב המצב. אני אמור להמשיך את חיי עם כתם גדול עם הרשעה בסעיף ''הריגה'' אשר יפגע בי ולא יאפשר לי לעבוד בעבודות ממשלתיות".
רגע הירי של אזריה במחבל (צילום: עימאד אבו שמסייה, "בצלם")
אזריה הוסיף וכתב כי "סבי עליו השלום נלחם בנאצים במלחמת העולם השנייה ואף קיבל את מדליית האומץ בכך שנכנס לשטח אש להציל את מפקדו הפצוע. אני נקרא על שמו, סימון אזריה. אבי שירת במשטרת ישראל במגוון תפקידים מעל 30 שנה ואף קיבל אותות הצטיינות במהלך שירותו. כמו כן הוא נכה לצמיתות עקב שירותו במשטרה.
"התחנכתי על אהבת המולדת וביטחונה, גדלתי בבית ציוני ופטריוטי, לפני הגיוס ייחלתי לשירות חובה קרבי על מנת לתרום כמה שיותר למדינה ולשמחתי שירתתי כלוחם ביחידה קרבית שבה מילאתי תפקידים שונים.התנדבתי להיות לוחם למרות הקשיים. שירתתי כחובש קרבי, חופ''ל, קשר ואף צוינתי כלוחם מצטיין גדודי בשנת 2015".
בסיום מכתבו התייחס אזריה לירי במחבל בגינו הורשע ונשלח למאסר וכתב: "ברצוני להבהיר כי לו ידעתי מראש את אשר התברר בדיעבד, כלומר, שעל גופו של המחבל לא היה מטען חבלה, לא הייתי יורה בו. כמו כן, ברצוני להבהיר כי אין בכוונתי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים.
"אני מבקש להיענות לבקשתי ולהמיר את עונש המאסר שנגזר עלי לעונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות. שכן ברצוני לחזור לחיים רגילים ולשקם את חיי וחיי משפחתי, במטרה לאחות את השברים".