אחד ההישגים המשמעותיים והבולטים בקדנציה הנוכחית של הנציגות החרדית הושג השבוע עם אישורן של תקנות הגיוס.
מי שפעלו ללא לאות מאחורי ולפני הקלעים בנושא החשוב היו חבר הכנסת אורי מקלב, סגן השר מאיר פרוש, והשר לשעבר אריאל אטיאס.
אמש העניק אטיאס ראיון נרחב על כל הפעילות ב'כיכר השבת'. בסוף השבוע בוחרים פרוש ומקלב כל אחד בביטאונו לפתוח צוהר לפעילות העניפה והסבוכה במשך חודשים ארוכים.
התקנות עוסקות בין היתר באמות מידה של התנהלות הישיבות מול משרד הביטחון. במהלך הדיונים, דרש משרד הביטחון כי כל ישיבה תצטרך להציג אישורים רבים של היתרי בניה, רישוי, בריאות ועוד כדי לזכות בהסדר דיחוי. ההיגיון מאחורי הדרישה היה כי אם שר הביטחון מכיר במוסד לצורך מתן הסדר דיחוי, עליו גם לקחת אחריות על אותו מוסד משאר ההיבטים. אך הנציגות החרדית הפעילה מאמצים רבים כדי לסכל דרישה זו
נושא נוסף שנדון היה הגדרת מספר התלמידים המינימלי בישיבה ובכולל לצורך הכרה להסדר דיחוי. על פי התקנות, יחזור המצב לקדמותו כאשר מספר התלמידים המינימלי לצורך פתיחת ישיבה חדשה יהיה 20 ומתוכם עשרה דחויי שירות. רק לאחר שנתיים יידרש המספר הנדרש מישיבה ותיקה – 35 בחורים לפחות.
בכוללים, יעמוד המספר המינימלי להכרה במסגרת על 15 אברכים, כאשר חמשה בלבד מתוכם צריכים להיות דחויי שירות. בהקשר זה, נדונה גם ההגדרה בחוק לכוללים, כאשר החוק המקורי ניסח זאת כ"ישיבה המיועדת לאברכים נשואים ובעלי משפחות", וכעת הניסוח הוא "ישיבה המיועדת בעיקר לנשואים ובעלי משפחות". בנוסף, אברך שהתחתן באמצע הזמן ועבר לעיר אחרת, תהיה לו אפשרות להצטרף לכולל מקומי ולקבל דיחוי על אף שהוא לא התקבל עדיין בכולל כתלמיד מן המנין.
כמו כן, על פי התקנות, ישיבות שלא היו מוכרות במשרד הדתות כמו ישיבות שלא מתוקצבות, ייהנו מהאפשרות להגיע להסדר דיחוי, ותתבצע הפרדה בין המימון למוסד לבין ההכרה שלו מול משרד הביטחון. בנוסף, בחור ישיבה ייחשב כזכאי להסדר דיחוי גם אם למד בישיבה שאינה מוכרת בכלל בשום צורה מול משרד הביטחון.
תקנה נוספת קובעת, כי תלמידים שנמצאים בגיל גיוס והם עדיין בישיבה קטנה, ייהנו מהסדר לפיו הם יקבלו דחיה של תאריך הגיוס עד שיגיעו לישיבה גדולה המוכרת בחוק לענין דיחוי. תקנה משמעותית נוספת היא עבור הבחורים המתחזקים, אשר אחרי גיל 16 עדיין למדו בתיכונים חילוניים וכעת הם לומדים בישיבות קדושות. בחורים אלו התמודדו עם קשיים רבים מול לשכת הגיוס אך כעת תוקן עבורם תהליך מיוחד במסגרתו ייהנו גם הם מהסדר דיחוי.
רפורמה מקיפה נוספת עוגנה בתקנות החדשות בנושא קביעת מועדי בין הזמנים בישיבות. לישיבות ניתנה אפשרות להגדיר בעצמן את ימי בין הזמנים באופן שיתן מענה לכל ישיבה על פי הנהגותיה.
לבני הישיבות והאברכים הנצרכים לצאת לחו"ל, יהיו הסדרים במסגרתם תהיה אפשרות לשהות בחו"ל עד חצי שנה זאת בכפוף לאישור מיוחד, כאשר ימי בין הזמנים לא ייחשבו בחשבון החצי שנה.
"המשימה העיקרית בדיונים הללו", מדגיש ח״כ מקלב, בשיחה ליתד נאמן "היתה לחשוב על כל האופציות שעולות על הדעת מתוך הניסיון של 'ועד הישיבות', להבין על מה אנחנו מדברים, להכיר את הצרכים ואת ההווי להזדהות עם זה, ולמצוא לזה פתרונות בתקנות. מצאנו גם אוזן קשבת בלשכת שר הביטחון אצל עוזרו מר אבי אבוחצירא הי"ו שעמד לימיננו לאורך כל הדרך ואנו מוקירים לו טובה רבה על כך".
לדבריו, "ההישג העיקרי בסייעתא דשמיא הוא שנשמר מעמדם של לומדי התורה בארץ ישראל, הלגיטימיות שלהם עוגנה בחוק ושמרה על זכותם ללמוד תורה ביישוב הדעת. גם סמכותם ומכובדותם של ראשי הישיבות נשמרה כראוי, כאשר התקנות שחידשו ימינו כקדם באופן שהכל יחזור להיות כקדמת דנא ואפילו טוב יותר, החזירו להם את האפשרות להתנהל ביישוב הדעת ובקלות מול הרשויות. כבודם של לומדי התורה נשמר במקומו הראוי!".
סגן השר מאיר פרוש מספר על הפעילות לעיתון הבית ״המבשר״. לדברי פרוש "אנחנו באים עם אידיאולוגיה מאוד ברורה, ועם עוצמה פוליטית וציבורית שהם לא יכולים להתכחש לה, אבל הכח שלנו לא מספיק חזק כדי להעביר חוקים כאוות נפשנו, שיהיו תואמים את דעת התורה. ולכן אנחנו צריכים לשחק אתם כביכול במשחק פוליטי, להגיע להבנות ולקבל את המתווה שעליו הם יהיו מוכנים להסכים בדיעבד".
"לכן, בהתייעצות והכוונה של גדולי ישראל, קבענו קווים אדומים שמהם לא נזוז בשום אופן. לא תהיה פגיעה בלומדי התורה. לא יהיו מכסות חלילה וחס. לא תהיה שום הגבלה לכל יהודי לעסוק בתורה ככל שתאווה נפשו".
"הקווים האדומים הם שהנחו אותנו לכל אורך הדרך. והשקענו חודשים ושנים במאמצים של הסברה בין הח"כים, בוויכוחים, בדיונים וגם בהעברת מסר ברור מאוד, שאם הקווים האדומים הללו לא יכובדו, אין לנו מה לחפש בממשלה הזאת, ומבחוץ נסעיר עולמות. אם הם דורשים שבחור שעובר ישיבה יידרש להצהיר על כך בתוך שבעה ימים, אנחנו לא אוהבים את זה. אבל בלית ברירה אנחנו יכולים להתפשר על זה".
"אם הם דורשים שיהיו תנאי סף מסוימים לישיבה כדי שהיא תוכר כמוסד לימודים שהלומדים בו זכאים לקבל דיחוי של הגיוס לצבא, אנחנו לא מתלהבים, אבל כדי שלא לשבור את הכלים ולחזור חס ושלום לחוק שהיה בתקופתו של לפיד, אין לנו ברירה אלא להסכים לכך. כל עוד הקווים האדומים לא נפגעו, אנחנו יכולים לדון ולהתווכח על כך. גם אם מציבים לבחורי הישיבות לו"ז נוקשה שבו הם חייבים לעמוד כדי להיות זכאים לדיחוי, אנחנו נושכים שפתיים ומסכימים עם זה בלית ברירה, כי לו"ז נוקשה זה דבר שאפשר לעמוד בו, גם אם אנחנו לא אוהבים אותו".
פרוש מספר על הקושי הכפול שחוו הוא וחבריו במהלך השנים האחרונות: "קיבלנו הרבה מאוד ביקורת מתוך הציבור החרדי. ואני רוצה לומר לך שאנחנו מגדירים את הביקורת הזאת בגדר של "נאמנים פצעי אוהב". בין אם מדובר ברבנים ובין אם בעסקנים או סתם יהודים שהמצב כואב להם, אנחנו מרגישים שהביקורת שנמתחה עלינו באה מהכיוון של אהבת תורה והדאגה ללומדי התורה ולעתיד עולם התורה. קיבלנו את זה בהכנעה, ואפילו באהבה".
"גם אם היינו מחוקקים חוק שבמדינת ישראל חייבים לשמור שבת הם היו מוצאים כיצד לבקר אותנו. ובכל זאת, גם את הביקורת שלהם קיבלנו בהכנעה. לא באנו לכאן כדי לזכות בכבוד ובאהדה ציבורית. באנו לכאן כדי למלא את השליחות שהוטלה עלינו מהציבור הקדוש ומגדולי ישראל העומדים בראשו. כל הערה, כל מחאה, כל ביקורת קיבלנו והתייחסנו אליה בצורה עניינית", אומר פרוש.