בני ברק שעת צהרים, אלעזר מנחם הקטן נכנס הביתה בריצה עיניו זוהרות ומרוב התרגשות איננו מצליח לפתוח את פיו אחריו נכנסת בריצה בת שבע וכולם זורחים כחמה, בהתרגשות שאיננה רגילה הם מספרים ששמש אדירה זרחה בחוץ, בחלון הם רואים את השכנים רוקדים בדבקות ושמחה עילאית... אכן זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו – בו בישועתו- המשיח הגיע... אמת מה נהדר... הבה ונעלה ירושלימה.
כפר חב"ד שעת צהרים מנחם מנדל עסוק בשינון פרקי תניא עת הוא שומע קול שופר הולך וחזק מאוד, צמרמורות של ממש, הוא פונה לשיינא והוא רואה שגם היא מתרגשת, הם מביטים מהחלון וכן כן... זה אמיתי כולם עומדים ובוכים מהתרגשות המשיח הגיע... הבה ונעלה ירושלימה.
בחולון עומד בביתו עובדיה ולומד ביביע אומר, לפתע ללא התראה מוקדמת הוא חש שמחה אדירה בליבו הוא מסתכל על אחותו מרגלית וגם היא מאושרת מאוד, אבא נכנס לחדר עם חיוך של אושר וזועק בקול גדול הנה הוא בא משיח צדקינו... הבה ונעלה ירושלימה.
בדרך לירושלים הם פוגשים קבוצות קבוצות, מקרית ספר, מאלעד, מחיפה, ורכסים, מצפת, וממירון, מבאר שבע, ומנהריה, כולם עולים בהתרגשות עצומה, כמה צרות עברנו עד שזכינו להגיע ליום הגדול הזה, כמה דם נשפך כמים, כמה יתומים, כמה חולים, כמה מחלות קשות, והנה זה נגמר... משיח הגיע...
ובכניסה לירושלים רגע לפני מעמד קבלת פני משיח צדקנו לעיני כל שבטי ישראל... ישאל הילד מבני ברק "אבא מותר לנו לשבת ליד ירושלמים??" וילד ירושלמי ישאל "אבא מותר לי לשבת ליד חבדני"ק??" ובחור יבקש דעת מרבו האם יוכל לשבת ליד מזרוחניק?? ובחורה תבקש יעוץ מחברתה האם מותר אשכנזיה וספרדיה להיות יחדיו?? וילד תמני ישאל מאיזו עדה המשיח...
"לא גלו ישראל עד שנעשו עשרים וארבע כיתות של מינים" (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ה) עם ישראל היה חלוק ומשוסע קודם החורבן, קבוצות ופלגים, הנהיגו לעצמם מנהיג, והתפלגו מהקבוצות האחרות, עיסוקם העיקרי לא היה אל מול האויב הרומאי אלא על הפוליטיקה והמלחמה הפנימית, יוסיפון מתאר מצב זה במילים קשות וכואבות: "אני טוען שמלחמת האחים היא שהכריעה את העיר, ואילו הרומאים הכריעו את מלחמת האחים שהייתה קשה בהרבה מחוזקן של החומות" ואין צורך להוסיף על דבריו.
אנו יהודים מאמינים שמצפים לישועה בכל יום ובכל רגע ומאמינים באמונה שלמה שעוד בזאת השנה יהפוך תשעה באב לרגל ומועד, איך נוכל לקבל את פני המשיח אם יש לנו בעיה השקפתית לשהות בעת הגאולה ליד מי שאנחנו קוראים תגר על מציאותו ועל אורח חיו, איך נוכל להיות יחדיו בירושלים בבוא חזון תשועה???
משה רבינו כבר בפרשת השבוע מתלונן על עם ישראל "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" חילוקי דעות אינם חדשים ביהדות אבל הבדלנות הטוטאלית תוך פסילת חיו של אחר היא חדשה, והיא השקפה הנוגדת את כללי המחלוקת התורנית כזו שהיא לשם שמים, בית הלל ובית שמאי אע"פ שנחלקו לא נמנעו לשאת נשים אלו מאלו, זוהי מחלוקת שהיא לשם שמים, פסילת השני וחלוקה לכתות הוא המצב שהיה בזמן החורבן הוא המצב שהביא את החורבן, אם נתחזק בחידוד הדעות הרוחניות וההשקפה האישית מחד ואהבת הבריות ועם ישראל מאידך רק בדרך זו נוכל לקרב את הגאולה השלמה במהרה בימינו.
הכותב הינו ראש בית המדרש "ברקאי"- ישיבת ההסדר החרדית חיספין