יש בעולם מלכי ייאוש. שחורים מנעל ועד צוואר. כפופי גו. עגומי מבע. גמורים.
אם חשבתם שמגפת הייאוש, הפחד והעצבות היא המצאה של הדור המבולבל והחלש שלנו, אז הרי החדשות – זה קדם לנו, זה קדם לבריאה כולה.
כאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, קמו שני מלאכים, עוזא ועזאל, וקטרגו על בריאת האדם: "מה אנוש כי תזכרנו"? ריבונו של עולם, לא כדאי לך לברוא את האדם! אל ייברא, שכולו שקרים! זה לא יצליח!!
אמר להם השם יתברך – האדם לא יצליח? אז בואו נראה אתכם, איך אתם מצליחים! הפיל אותם לארץ, להתמודד עם תאוות העולם הזה וניסיונותיו, והם חטאו והחטיאו וקלקלו הרבה מאוד.
אבל הקול שלהם עודנו נשמע בעולם, אמירת ה"אל ייברא" שלהם ממשיכה להדהד בנו עד היום. אנחנו קמים איתה בבוקר, עם צרור אנחות, ולנים איתה, מכווצים, בלילות. אנחנו עוטפים איתה כל כישלון וטובלים בה כל אכזבה. היא מַפרה בנו את הייאוש וזורה נטיפי מלח על העצבות.
היא אומרת לנו שהקול הזה הוא לגמרי נכון, והיה עדיף שלא הייתי נברא. אני לא טוב. אני לא שווה. אני לא ראוי. היה עדיף לעולם בלעדי. היה עדיף גם לי בלעדי. אני רק מקלקל. אני לא מושלם כמו שאבא ואמא רצו. אני לא מצליח כמו בחלומות. אני סתם כזה, בנאדם. קם ונופל, נופל וקם. לא מספיק גדול. לא מספיק חזק. כזה קטן. כזה חלש. לא מצליח להתפלל. שוכח להתבודד. לא יודע מהי מתיקות התורה. לא יודע לחנך את הילדים. לא יודע להקשיב לאשתי. לא יודע כלום.
גזר הדין כבר חתום ונעול. כמו תינוק שנולד ולא רצו אותו, אמרו שהוא לא יפה ולא שווה ועדיף בלעדיו. ומאז, כלום לא עוזר. לאן שהוא לא הולך ומה שהוא לא עושה, אין לו סיכוי. הנפש שלו ספגה מכה אנושה של דחייה וייאוש, שאין דרך להשתחרר ממנה. קאפוט עליו.
באמת זה כך??? המלאכים קטרגו על הבריאה שלנו, ומאז נגזר עלינו לחיות בממלכת הייאוש?
לא. לסיפור הזה יש המשך: "שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לֹא זָז השם יִתְבָּרַךְ מֵחַבְּבָם וְהֶחֱיָה אֶת בְּנֵיהֶם לְהַכְנִיסָם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְבָר הוֹרִישׁ לִפְנֵיהֶם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהֵם מִבְּנֵי הַנְּפִילִים עֻזָּא וַעֲזָאֵ"ל... וַעֲדַיִן נִמְשָׁךְ מֵהֶם קִטְרוּגִים וְנִסְיוֹנוֹת עַל בְּנֵי אָדָם... וְגַם מֵהֶם נִמְשַׁךְ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת... אֲבָל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּגֹדֶל כֹּחוֹ הָרַג וְעָקַר אֶת סִיחוֹן וְעוֹג... וְזֶה מְרַמֵּז עַל עִקַּר הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה וְהַכְּבֵדָה שֶׁהִיא עִקַּר מִלְחֶמֶת כָּל אָדָם, שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִירָא וְלֹא יִתְפַּחֵד כְּלָל... וְאַזְהָרָה זֹאת הִזְהִיר בְּיוֹתֵר אֶת יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁעִקַּר הַשָּגָתוֹ הוּא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁלֹּא יִתְיָאֲשׁוּ וְלֹא יִפְּלוּ מִשּׁוּם דָּבָר, וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם יִהְיוּ חֲזָקִים בְּכֹחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבָּם" (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים לסעודה, הלכה ו, אות פד).
נכון, היה את שני המלאכים שקטרגו עלינו, והקול שלהם ממשיך להדהד בנו עד היום הזה. אבל היה גם את משה רבינו, צדיק האמת, שהכניע את אותם המלאכים, מלכי הייאוש.
מתי?
במלחמת סיחון ועוג.
סיחון ועוג היו מבני בניהם של עוזא ועזאל, ומשה רבינו בגודל כוחו, הרג ועקר אותם. ואחר אמר ליהושע: "עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה" – תדע לך, יהושע, תדעו לכם גם בני ישראל, כל אחד ואחת מכם, כל אותם שעומדים איתי עכשיו כאן במדבר, וכל אותם שיבוססו במדבריות של עקבתא דמשיחא. תדעו לכם, כשם שהקטרוג של המלאכים הוא קטרוג שממשיך להשמע בעולם, כך גם הניצחון עליהם הוא ניצחון שיש לו המשכיות בעולם!
כמו שהשם יתברך הרג את סיחון ועוג, השמיד אותם, מחה אותם מעל פני האדמה, כך גם במלחמה שלך עם כל ממלכות הייאוש שמונעות אותך, עם מלאכי החבלה האלה, מלאכי ההפחדות, העצבות והדיכאון – גם שם יש תקווה. גם שם יש הבטחה!!!
אתם מבינים, זה לא איזו המלצה או אפשרות שתיתכן, זה דיבור חד משמעי – "כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"!!!
כן יעשה השם עם כל ההפחדות והייאושים שעוברים עליך!
רק תתחזק בכוח של הצדיק. תתקשר לצדיק האמת. תאמין לצדיק שמבטיח לך שאין מה לפחד, כי השם איתך. תלך אחריו, גם על גשר צר. ותראה, שכן יעשה השם.