דף ו
א. שנים שדנו, לשמואל הוי דין ונקראים ב"ד חצוף, ולר' אבהו אינו דין. והשמועות 1. שנים מזכין או מחייבים ואחד אינו יודע מוסיפים דיינים, ודחי דהתם מעיקרא ישבו על דעת להיות שלשה. 2. לרשב"ג הדין בשלשה ופשרה בשנים, ודחי דרבנן פליגי. 3. דיין שזיכה את החייב הדין חל וישלם הדיין מביתו, ודחי שקבלוהו עליהם שידונם בדין תורה, והוא טעה בשיקול הדעת. 4. לימא כתנאי, פשרה לר"מ בשלשה ולרבנן באחד ומשמע דדין בשנים. ודחי דדין בשלשה ופליגי אי מקישים פשרה לדין, ורשב"ג מצריך שנים כדי שיהיו עדים, ולהלכה פשרה צריכה קנין בכל גווני.
ב. השיטות בביצוע, וזו פשרה 1. לת"ק פשרה רשות, ואם נגמר הדין אסור לבצוע. 2. לר"א בריה"ג כבר משבאו לדין אסור לבצוע. 3. לריב"ק מצוה לבצוע, והיינו לפתוח בפשרה. 4. לרשב"ג אסור לבצוע ממתי שרואה להיכן הדין נוטה, אף טרם שנגמר הדין.
ג. ביאורי הפסוק ובוצע ברך נאץ ה' 1. לר"א בריה"ג לומר שאסור לעשות פשרה אלא יקוב הדין את ההר. 2. גוזל חטים והפריש מהם חלה ומברך, הינו מנאץ. 3. קאי על המברך את יהודה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו. 4. קאי על המברך את אהרן שעשה פשרה בעשיית העגל כדי שלא יהרגו כהן ונביא ביום אחד.
ד. כיצד דוד עשה בבת אחת משפט וצדקה 1. ע"י פשרה. 2. ששילם עבור העני כשנתחייב בדין. 3. אף כשחייב את העני, עשה עמו צדקה בכך שהוציא את הגזילה מידו.
ה. דרשות קרא לא תגורו מפני איש 1. שאסור לדיין להימנע מלדון לאחר ששמע את הנדון בגלל שפוחד מהחזק שירדפו. 2. תלמיד בפני רבו שראה זכות לעני וחובה לעשיר, אסור לשתוק. 3. לא תכניס דבריך מפני איש.
שאלות לחזרה ושינון
א. שנים שעשו דין, השיטות בכשרותם והשמועות (4)
ב. השיטות בעשיית פשרה, בדרגת החיוב ומתי זמנה (4)
ג. בוצע ברך נאץ ה' (4)
ד. ויהי דוד עושה משפט וצדקה, כיצד שייך משפט וצדקה בו זמנית (3)
ה. דרשות לא תגורו מפני איש (3)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com