בימים אלה מגיע מאבק הנכים להעלאת קצבאות הנכות מ2400 ₪ לחודש לגובה שכר מינימום – לשיא. אלא שבעוד גובה הקצבאות תלוי בחקיקה ובחברי הכנסת, עיוותים רבים אחרים קשורים להתנהלות הביטוח הלאומי עצמו.
"אנשים מבלבלים בין חוסר הסכמה עם ההחלטות שלנו לחוסר שביעות רצון מההתנהלות של הביטוח הלאומי",...טוענים לא פעם בביטוח הלאומי, בעיקר בכל הקשור להחלטות של הוועדות הרפואיות. אלא שמי שבקיא בפרטים יודע היטב – האופן שבו פועלים פקידי התביעות והוועדות הרפואיות מצדיק לעיתים קרובות את הביקורת הקשה.
גם אם יועלו קצבאות הנכות ויתוקן עיוות היסטורי של קיפוח הנכים בגובה התשלום עדיין הדרך לקבלת קצבת הנכות קשה מאד: סחבת של חודשים בקביעת הוועדות, קריטריונים מעורפלים לקביעת מהו "אובדן כושר עבודה", התעלמות מקביעות בתי הדין בהתויית מדיניות נכונה לפרשנות החוק, אי התייחסות למסמכים רפואיים שמוגשים ע"י הפונה מצד אחד ואי המצאת מסמכים מכריעים לעיונו של הנכה מצד שני, הם רק חלק מהרשימה..
סחבת קשה - בפסק דין חריג שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, דן השופט ד"ר טל גולן בתביעה לגבי תאונת עבודה משנת 1984 בברכו הימנית של המערער, שבמשך כ-33 שנה נסחב בהליכים בירוקרטיים ומשפטיים אינסופיים. נקבע כי הטיפול של המוסד לביטוח לאומי בנפגע עבודה היה 'רשלני ובעייתי'.
השופט גולן קבע כי "עניינו של המערער ובכל הקשור למימוש זכויותיו למול הביטוח הלאומי, נמשך מזה עשרות שנים, במהלכן המערער נאלץ לפנות חזור ושנה לבית הדין לעבודה לקבלת סעד משפטי...בתי הדין פסלו חזור ושנה את עמדת הוועדות, ובאופן חוזר ונשנה שהינו כמעט חסר-תקדים...אירעו גם במקרה הנוכחי כשלים, גם בתחום המשפטי וגם בתחום המינהלי".
גם אם מדובר במקרה חריג בחומרתו, וגם מתוך התחשבות בעומס המוטל על פקידי המוסד - אין להתעלם מסחבת קשה המחייבת את הפונה להליכים שנמשכים חודשים ארוכים.
דוגמא בולטת נוספת הם המקומות שבהם "הופרטו חלקית" הוועדות הרפואיות ורוכזו לצורך יעילות לכאורה במקום נפרד מהסניפים המרכזיים. ב"מרכז ש.ע.ר" בחיפה למשל, מתנהלים תיקים לעיתים במשך שנה ויותר.
חשוב לציין, לא בכל הסניפים קיים אותו עומס וישנם רכזי וועדות רפואיות אשר יוצאים מגדרם בכדי לסייע לייעל ולזרז את הטיפול בתביעות אולם במקרים רבים מדי אין הדבר נכון.
קריטריונים מעורפלים לקביעת "אובדן כושר עבודה" – אדם בגיר הפונה לביטוח לאומי בתביעת נכות ייבחן לא רק מבחינה רפואית אלא גם מבחינה תיפקודית. בעוד שהבחינה הרפואית מוגדרת בקריטריונים מדוייקים יחסית, הרי שהקביעה מהו "אובדן כושר עבודה" מעורפל ופתוח לפרשנות באופן הפוגע פגיעה אנושה בפונים רבים.
לא זו אף זו, לעיתים קובעים פקידי השיקום כי הפונה אכן איבד את כושר עבודתו באופן מלא או חלקי ומנמקים ת החלטתם אולם ההחלטה הסופית הנתונה בידי פקידי התביעות מביאה לדחיית התביעה ללא נימוקים.
משמעות המונח "איבד את כושר עבודתו" בעייתית מלכתחילה שכן לא ברור האם נבחנות כל העבודות שהוא אינו יכול לאחוז בהן לעומת המעט שהוא כן יכול לבצע ואז ניתן משקל לכמות העבודות שהוא אינו יכול לבצע? או שהבחינה היא הפוכה, במידה ויכול לבצע ולו עבודות מעטות, ואפילו כאלה שלא הוכשר להן, לא ייראו אותו במי שאיבד את כושר עבודתו שכן מסוגל לאיזושהי עבודה משמעה שבכל זאת מסוגל?
התעלמות הוועדות הרפואית מקביעות בתי הדין שהינם ערכאת הערעור על החלטות הוועדה הרפואית. לרוב, מדובר בהתעלמות מהתוויית הדרך לפרשנות הנכונה של החוק.
הדוגמא הטובה ביותר הם המקרים הדנים בפרשנות המושג "הצורך בהשגחה" לגבי ילדים. תקנות ילד נכה קובעות כי ילדים הזקוקים ל"השגחה מיוחדת" ייחשבו כמי שהתנהגותם עלולה לגרום לסיכון עצמי או לסיכון אחרים.
הוועדות קובעות לעצמן "כללים פנימיים" העומדים לדעתי בסתירה, לעיתים קרובות עם רוח החוק והפסיקה. פסיקה עניפה, בין היתר של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים קובעת מפורשות כי אין מקום "להמתין" עד שהילד ייפגע או יפגע במי מסביבתו באופן המצדיק פניה לקבלת טיפול רפואי - על מנת לקבוע אם הוא זקוק להשגחה אם לאו. ובכל זאת ממשיכות וועדות רפואיות לא מעטות לקבוע כי נדרש תיעוד על אירוע מסכן חיים כתנאי לקבלת זכאותו של הילד לפי סעיף זה.
קבלת החלטה מבלי שהוועדה הרפואית טורחת לנמק את מסקנתה ואפילו מבלי להתייחס לחומר המלא שהוצג בפניה וזאת חרף פסיקה חד משמעית בעניין המחייבת את הוועדות לנמק את החלטתן באופן שיהיה ברור ונהיר גם למי שאינו רופא, למה התכוונה הוועדה בהחלטתה.
בפס"ד הנ"ל מותח השופט ד"ר גולן ביקורת קשה על הוועדות הרפואיות:" הוועדה פטרה את עצמה מחובת ההנמקה הנדרשת ל-4 חוות דעת רפואיות שניתנו למערער במהלך השנים על ידי רופאים שונים...באמצעות העלאת עמדה לקונית ושטחית, ויש לומר - אף מזלזלת ולא-ראויה...האופן שבו פעלה הוועדה מטיל צל כבד על התנהלותה...כאשר הרשות המינהלית פועלת ומקבלת החלטות הרות גורל במחשכים, תוך כדי הסתר מהמבוטח לגבי מעשיה ותוך כדי פגיעה בזכותו הבסיסית לטעון כנגד שינוי החלטתה הקודמת, הרי שהמדובר באקט חסר תוקף"
רבות דובר על הקושי להציג בפני הוועדה את התמונה המלאה בזמן הקצר העומד לרשות המבקש ולא בכדי חוזרת על עצמה ההמלצה להיעזר בשירותיו של עו"ד מומחה שכן רק עו"ד רשאי להופיע בפני הוועדה ולטעון בפניה בשם המבקש, בין השאר עמ"נ לעמוד על התייחסות הוועדה למסמכים ספציפיים.
עם זאת, לא פעם נמצא בפרוטוקול ההחלטה הפנייה מפורשת למסמך זה או אחר או טענות הדורשות התייחסות ואילו הוועדה קובעת באופן לקוני כי "בבדיקתה נמצאו ממצאים שונים" או שאינה מנמקת דבר מבלי להתייחס לא למסמכים ואף לא לטענות.
אי המצאת מסמכים מכריעים שעליהם התבססה הכרעת הוועדה לעיונו של הנכה - לאחרונה ייצגתי בחור צעיר הסובל, למרבה הצער, ממחלת נפש. בפני הוועדה הרפואית הוצגו חוות דעת רפואיות התומכות בטענה בדבר המחלה והשלכותיה. הוועדה הרפואית ביקשה לבצע בדיקה מטעמה והבחור נשלח לבדיקה נוירופסיכיאטרית. החלטת הוועדה קבעה כי היא מקבלת את קביעת המומחה מטעמה שבדק את הבחור ודוחה את התביעה אלא שלקבל לעיון את תוצאות הבדיקה – לא ניתן!? כיצד אמור אותו פונה לערער על החלטה זו או להתמודד איתה מבלי שהוא יודע על מה התבססה ההחלטה בעניינו....
* מאמר זה אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי
להערות ולפניות ניתן לשלוח מייל: stagar.adv@gmail.com
הכותבת: עו"ד שרונה תגר, מתמחה בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי