החזקת מניות של חברה המייצרת בצקים או מיני מאפה בידי ישראל יכולה ליצור חיוב הפרשת חלה מהבצקים המיוצרים בחברה, וזאת למרות שחלק מבעלי המניות בחברה אינם יהודים, באם אכן נוצר חיוב הפרשת חלה אזי על הישראל להפריש חלה.
נפסק להלכה (שו"ע יו"ד סי' של סעי' א) כי עיסת עכו"ם פטורה מחיוב הפרשת חלה. הט"ז (סע"ק א) מבאר כי מאחר שנאמר בפסוק "עריסותיכם", אזי עיסת ישראל חייבת בהפרשת חלה ואין עיסת עכו"ם חייבת בהפרשה.
הש"ך (יו"ד סי' של סע"ק א) מביא את דברי הדרישה כי אין להפריש חלה מבצק אשר נרכש מגוי, משום שבעת "גלגול" העיסה לא נוצר חיוב הפרשה מפני שהעיסה בעת "גלגולה" הייתה של גוי, אך אם הישראל משלם מראש ורק לאחר התשלום העכו"ם מייצר את הבצק, או במקרה שבו מוסכם בין הישראל והעכו"ם כי הישראל ירכוש כמות מסוימת של בצק מראש, אזי ניתן להפריש מהעיסה לאחר שהיא הגיע ליד הישראל, או משום שהישראל קונה את הקמח מדין קניין כסף, או משום שהסיכום מראש יוצר מצב שהעכו"ם מקנה מראש את הקמח לישראל וממילא העיסה התחייבה התחיבה בהפשרת חלה. יש להעיר כי הש"ך מביא שדעה זו אינה מוסכמת על כל הפוסקים וכי בשו"ת משאת בנימין (סי' א) כתב שבצק הנרכש מעכו"ם אינו חייב בהפרשת חלה וזאת ללא הבחנה אם הועבר לעכו"םכסף מראש, או שסוכם בטרם התחלת ייצור הבצק כי הישראל ירכוש כמות מסוימת של בצק.
לאור האמור עולה כי בדרך כלל עיסת עכו"ם פטורה ממצוות הפרשת חלה, אלא שיש הסוברים כי אם נוצר קניין כסף עוד בטרם גולגלה של העיסה, או לחילופין בסיטואציה בה קיימת הסכמה מראש כי הישראל ירכוש מהעכו"ם כמות בצק מסוימת, אזי במקרים אלו העכו"ם מקנה לישראל את הקמח עוד בטרם הפיכתו לבצק וממילא בעת גלגול העיסה נוצר חיוב הפרשת חלה. (יש להעיר כי מבואר במשנה שעבודת עיבוד בצק השייך לישראל המתבצע על ידי עכו"ם איננה פוטרת מחיוב הפרשת חלה).
המשנה במסכת חלה(פ"ג מ"ה) (על פי ביאור הר"ש) אומרת כי שותפות ישראל ועכו"ם בעיסה פעמים שחייבת בהפרשת חלה ואין בעלותו של העכו"ם על חלק מהעיסה פוטר באופן אוטומטי מחיוב הפרשת חלה, אלא בודקים האם בחלק השותפות היחסי של הישראל קיימת כמות קמח העולה לכדי שיעור החייב בהפרשת חלה, באם אכן יש שיעור, אזי העיסה חייבת בהפרשת חלה וזאת למרות שהעכו"ם הוא גם שותף ובעלים של העיסה.
הראשונים (הרא"ש עמ"ס חלה סי' ה, ספר התרומה סי' פג ועוד) מקשים שלכאורה קיימת סתירה בין דברי המשנה במסכת חלה, לדברי הגמרא במסכות חולין. המשנה המובאת לעיל אומרת כי במקרים בהם בחלקו היחסי של הישראל יש שיעור עיסה החייב בחלה, אזי עיסת השותפות מתחייבת בהפרשת חלה וזאת למרות בעלותו של העכו"ם על חלק מהעיסה, ואילו הגמרא במסכת חולין (קלה ע"א) פוטרת לכאורה באופן גורף וללא כל התניה מחיוב הפרשת חלה עיסה אשר נמצאת בבעלות משותפת של ישראל ועכו"ם.
בראשונים מצינו כמה תירוצים ליישב את הסתירה:
הרא"ש מתרץ כי קיימת הבחנה ברורה בין המקרה שהמשנה בחלה עוסקת בו, לבין הסיטואציה שהגמרא מתייחסת אליה, המשנה מתארת מצב או אפשרות למקרה שבחלקו היחסי של הישראל יש כמות קמח העולה לכדי שיעור חיוב הפרשת חלה, ממילא אין לראות בבעלותו המשותפת של העכו"ם סיבה לפטור את חלקו של הישראל בבצק ולכן המשנה מחייבת במקרה זה בהפרשת חלה, אבל הגמרא במסכת חולין עוסקת בסיטואציה בה חלקו היחסי של הישראל בשותפות אינו מגיע לכדי שיעור קמח המתחייב במצוות הפרשה, וממילא הגמרא אומרת שבצק השותפות פטור מהפרשת חלה.
ספר התרומה מתרץ כי קיימת הבחנה באופן יצירת השותפות, הגמרא שפוטרת מחיוב הפרשת חלה עוסקת בסיטואציה שבה הישראל והעכו"ם החליטו לרכוש ביחד קמח ולייצר ממנו בצק, במקרה זה חלקי השותפות כביכול מעורבים זה בזה והישראל והעכו"ם שותפים בכל גרגר קמח, ממילא במקרה זה מעורבותו של העכו"ם יוצרת פטור מחיוב הפרשת חלה, אבל המשנה במסכת חלה עוסקת בסיטואציה של צירוף ואיחוד בצקים לצורך שותפות, הישראל "גלגל" את בצקו באופן עצמאי וכן העכו"ם "גלגל" את בצקו בנפרד וללא כל קשר לבצקו של הישראל, אלא שלאחר יצירת הבצקים, החליטו הישראל והעכו"ם לאחד כוחות ולחבר את הבצקים של שניהם ביחד לכדי עיסה גדולה, במקרה זה באם קיים שיעור חיוב הפרשת לה בעיסתו של הישראל אזי הוא חב במצוות ההפרשה.
לאור האמור עולה כי במקרה שישראל מחזיק בבעלותו מניות של חברה המייצרת בצקים ומאפים אזי לכאורה שאלת חיוב הפרשת חלה בגין שותפתו של הישראל בחברה תהיה תלויה במחלוקת הראשונים ובהבחנה בין המקרה שבו המשנה בחלה עוסקת לבין המקרה של הגמרא בחולין. לשיטת הרא"ש יש לומר כי באם בחלקו היחסי של הישראל יש כמות קמח החייבת בשיעור הפרשת חלה, אזי החזקת המניות ביד הישראל תיצור חיוב הפרשת חלה, אבל לשיטת ספר התרומה לכאורה לא יהיה חיוב הפרשת חלה משום שהחזקת המניות גורמת לכך שמהות השותפות של הישראל והעכו"ם היא שותפות מלאה כבר משלב רכישת הקמח, וממילא הבצקים יהיו פטורים מחיוב הפשרת חלה.
השולחן ערוך (יו"ד סי' של סעי' ג ) פוסק כי כל שותפות של ישראל ועכו"ם מתחייבת בחלה באם בחלקו היחסי של הישראל יש שיעור החייב בהפרשת חלה, לאור פסק השולחן ערוך אשר אינו מתייחס להבחנת ספר התרומות עולה לכאורה כי ישראל המחזיק מניות של חברה העוסקת בייצור בצקים ומאפים יהיה חייב בהפרשת חלה למרות שמניות נוספות של החברה מוחזקות ביד עכו"ם שאינו חייב בהפרשת חלה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.
לתגובות stern1416@gmail.com