דרמה של ממה התרחשה אמש (ה') בעת מסע קבורתה של הרבנית מקאזניץ', אמו של האדמו"ר, בבית הקברות בירושלים.
ההלוויה אשר החלה בתל אביב בשעות הערב המאוחרות עשתה את דרכה לעבר בית הקברות סנהדריה בירושלים, בבית הקברות המתינו קהל רב של אנשים ללוות את הרבנית ע"ה בדרכה האחרונה.
הארון הונח אחר כבוד ליד הקבר אשר נחפר קודם לכן על ידי החברא קדישא והחסידים ובני המשפחה החלו לכסות את הגופה בחול.
לפתע, הבחין האדמו"ר שהיכן שקברו את אימו, אינו הקבר הנכון, ואילו הקבר האמיתי נמצא במרחק 10 קברים משם. יצוין, כי הקבר האמיתי לא נחפר והיה מכוסה כולו בחול ואבנים.
אנשי החברא קדישא טענו בתוקף כי זה הקבר האמיתי ולא היו מוכנים לשמוע דבר. במקום החלו ויכוחים וצעקות, אפילו משטרה אשר הוזמנה ע"י החברא קדישא לא הצליחה לגבור על החסידים הזועמים.
בינתיים, אנשי החסידות החלו לחפור בידיהם את חלקת הקבר עליה הצביע האדמו"ר כחלקה המקורית שנרכשה.
למקום הובהל בשעת לילה מאוחרת את מנהל החברא קדישא בירושלים, חנניה שחר. כשהגיע למקום, ישב עם האדמו"ר ועם בני המשפחה ואמר שאין מה לדבר יש 2 אופציות או לשים בקירור את הגופה בלילה או לקבור על תנאי בקבר אשר נחפר קודם, אבל יהיה ניתן להוציא בעתיד ולקבור במקום אחר.
במקביל הזעיקו בחסידות את יצחק מילר מנהל בית אבות תמיר וחבר הנהלת חברא קדישא שעזר בניסיונות השכנוע.
לבסוף שחר התרכך ונסע לבדוק במשרדים הראשיים במרכז העיר את הטפסים המקוריים על מנת לוודא את טענות המשפחה, בתחילה הוא טען שזה צנעת הפרט ולכן אסור לו להיכנס לתיק של מישהו אחר.
לאחר זמן קצר הוא התקשר לומר שהוא גילה במשרדים הראשיים כי אכן האדמו"ר צדק. הגב' לבל שעל שמה היה רשום הקבר שטרם נחפר, קנתה את החלקה ב-1959 שילמה רק מקדמה על הקבר ולא מחיר מלא, לאחר כ-10 שנים ב-1970 היא שלחה מכתב שהיא מוותרת על הקבר, משום מה היא לא באה לקחת את המקדמה חזרה ולכן במחשב הופיע סטטוס מכור בזמן שהיא וויתרה בכלל על הקניה ולא שילמה והחלקה נמכרה לבסוף לאמו של האדמו"ר.
בסופו של דבר נקברה האם בקבר אותו רכשה, כפי בקשתו של בנה האדמו"ר.
