הבעיטה בחופה, שליטת האישה והגט

הדיון התקיים בבית הדין הרבני באריאל. אב בית הדין הרב מאיר פרימן והדיינים הרב מאיר קהאן והרב יצחק רפפורט נדרשו לשתי סוגיות במחלוקת בין בני הזוג שאירעו כבר מתחת לחופה: הדריכה על רגל החתן וכן סכום הכתובה בשל טעות חשבונאית של הרב.

הבעל טען בדיון כי מאז בעטה בו אשתו הטריה מתחת לחופה היא הפכה את עורה וחייו אינם חיים. "היא הייתה צועקת ומקללת אותי ואת משפחתי ולא הייתה מוכנה לעשות בשבילי את הצרכים הבסיסיים כמו לבשל ולכבס. הצעקות שלה היו בלתי נסבלות - לי היא קראה 'אפס מאופס' ו'לוזר' ולאחותי הגדולה הייתה קוראת 'שנוררית' ו'נצלנית', לאחותי השנייה 'שמנה ומגעילה' ולשלישית שחיה בארצות הברית 'המלכה העשירה'" קונן הבעל באוזני הדיינים.

באשר לכתובה אמר הבעל, תושב השומרון, כי מתחת לחופה הוא אמר לרב שיכתוב אלף פעמים את הגימטרייה של שם ה' שזה יוצא 26 אלף שקלים. לטענתו הרב התבלבל בחשבון ורשם בכתובה 260 אלף שקלים. כאשר הכריז הרב מתחת לחופה הוא לא נקב בסכום הכתובה אלא אמר "כמוסכם". "אם הרב היה נוקב בסכום המדויק הייתי מיד מתקן אותו, שזה 26 אלף שקלים ולא 260 אלף שקלים" אמר הבעל.

בפסק דינם כתבו הדיינים כי האישה זכאית לכתובה מאחר והבעל לא עמד בנטל הנדרש: "לא הובאו הוכחות למעשים בהם האישה מפסידה את כתובתה. הטענות של הבעל על התנהגות האישה הם בבחינת טענות על "אישה רעה", אך כידוע על פי ההלכה "אישה רעה" לא מפסידה את כתובתה".

באשר לסכום הנקוב בכתובה האישה הגישה לדיינים דיסק ובו קובץ של סרט החתונה של הצדדים. על פי הסרט נראה הרב ממלא את הכתובה ובמעמד החופה מסר הבעל את הכתובה לידי האישה, כשבהקראת הכתובה נשמע הרב מסדר הקידושין אומר את המילים "כמוסכם ביניהם". אולם מאחר והבעל ביצע קניין וחתם על הכתובה בנוכחות שני עדים ובכתובה נכתב כאמור סכום של 260 אלף שקלים, על כן הסכום הכתוב בכתובה הוא המחייב. פסק הדין מבוסס על שו"ת הרשב"א המיוחס לרמב"ן ונפסקו להלכה בשולחן ערוך אבן העזר.

בפסק הדין כותבים הרבנים פרימן, קהאן ורפפורט כי "הצדדים התגרשו כתביעת הבעל ובהסכמת האישה. הבעל חייב לשלם לאישה את כתובתה בסך 260 אלף שקלים" וכך סיפור אהבה שהתחיל ברגל שמאל שדרכה מתחת לחופה הסתיים בגט וב"קנס" של 260 אלף שקלים כדמי כתובה".