הוא יושב ליד שולחן כשעשרה גברים חמורי סבר עם כוסות קפה שחור לצדו. הם דנים בסוגיה ביטחונית שעל הפרק, עניינה ביטחון המדינה על כל המשתמע מכך.
השורות האחרונות יכולות להישמע תחילתו של סיפור מתח לנוער החרדי האמור להיקרא בשקיקה, אך מדובר כאן בסיפור חיים של צעיר חרדי, אותן ישיבות עבודה הן על בסיס יומי והאנשים הקרובים אליו הם ממערכת הביטחון והממשל הישראלי.
כן, הוא סך הכול בן 21 ועל כתפיו אחריות גדולה, את דרכו החל בישיבת ההסדר החרדית 'דרך חיים' בגן יבנה, שם עסק בהוויות אביי ורבא בעמקות ישיבתית ליטאית כשאת שעות הערב בכל יום השקיע בלימודי חול ובלימודי סייבר.
כשסיים את שנתיים לימוד בישיבה גויס ליחידה סודית שם עבר הכשרה נוספת שבסיומה החל את שירותו בתחום המודיעין והסייבר.
אין ספק, קובעים מפקדיו, שמוח של צעיר הלומד גמרא ומתעסק בסוגיות הלכתיות חושב אחרת כשמגיעים לסוגיות מעין אלו.
את הסיפוק, אומר צ', אני רואה כל יום בעבודה. אני חרדי בכל רמ"ח אברי, לבוש ב'שחור-לבן' מתפלל שלוש תפילות בבית הכנסת ליד ביתי, קובע עיתים לתורה, ואף אחד בעולם לא יחלום במה אני עוסק ביום יום.
גם משפחתי אומר צ' משוכנעת שאני עובד באחד ממשרדי הממשלה כפקיד אך אין להם קצה של מושג במה אני עוסק וטוב שכך, אומר צ'. חיי מתחלקים לשניים, מציין הצעיר הנמרץ: עד היום שנכנסתי לישיבה ואחריו.
כיום אני עם חדווה של עשייה ותחושה אדירה של שליחות, אני עוסק יום - יום בהצלת עם ישראל בארץ וגם בעולם. העבודה היא אינטנסיבית דורשת אך מלאת סיפוקים.
אתם שואלים אותי איך מצליח לעמוד בכל זה? הכלים שרכשתי ב'ישיבת דרך חיים', התורה ודרך הארץ שספגתי מהרב גרוס ראש הישיבה הם אלו שהעניקו לי את הכלים להתמודד עם כל הלחץ ועם הטלטלות העוברות עלי בחיי היום יום.