עוזרו של ראש 'מדור בני הישיבות' בצה"ל שבלשכת הגיוס בתל השומר, אומר בראיון לאתר צה"ל: "כאדם מאמין, אני חושב שבחור ישיבה אמיתי, שיושב ולומד תורה כל היום, ראוי לקבל פטור".
העוזר הוא רב-סמל יחיאל רדוצקי, בשנות ה-30 לחייו, שאת דבריו המצוטטים באתר צה"ל הוא אומר בעוד יום בו נערך תהליך קליטה של חיילים חדשים בבקו"ם ומאוחר יותר יקבלו בו מאות בני ישיבות ואברכים את הדיחוי המוכר משירות.
"מאחורי הגדר יש נערים שמתגייסים לשדה הקרב, ומצדה השני ישנם מאות שחוזרים לישיבה", תיאר יחיאל את המראה אליו הוא כבר רגיל למדי. "צה"ל הקדיש מדור שלם לחבר'ה שלא מתגייסים. רובם מגיעים לכאן, מגישים טופס דחיית שירות, וכשאנחנו רואים שהם באמת בני ישיבות, דוחים את השירות שלהם בשנה. כך עד גיל 24, עם קבלת 'פטור עילויים'".
רדוצקי מגלה: "בשלוש השנים האחרונות איתרנו כ-5,000 מתחזים. צעירים שבזמן שחבריהם יצאו לשדות הקרב, הם יצאו לשדות הבילויים. אותם אנחנו מגייסים".
הקצין החרדי שאף ייסד פרויקט שילוב חרדים בזרוע היבשה, הוסיף מעט רקע: "שואלים אותי פעמים רבות מה ההבדל בין חילוני לחרדי - למה חילוני יישלח למלחמה והחרדי יקבל שירות מפנק עם לימודים, במסגרת אחד המסלולים המיוחדים שהוקמו עבורם. התשובה היא שהרוב המוחלט של החרדים לא למדו לימודי ליבה, ולכן, בניגוד לחילונים, בגיל 18 הם לא יהיו מוכנים ללימודים אקדמיים ולעולם הגדול. חרדים שישרתו בצבא ויקבלו כלים לאזרחות, יוכלו להשתלב טוב יותר בחברה הישראלית ובכלכלתה. בסופו של יום, המשימה הלאומית שלנו, בעזרת הגיוס, היא העצמתה של מדינת ישראל".
בהתייחס לקמפיין החרד"קים והשיימינג נגד חיילים חרדים, אומר רדוצקי כי "יש אנשים שמסוגלים לפגוע באחר בגלל הבחירות שעשה. נתקלתי במקרים רבים של חיילים שספגו יריקות, קללות, מכות, או נזרקו מהבית, גם על ידי ההורים. היה בחור שנזרק החוצה באמצע הלילה, שחפציו הושלכו מהחלון על ידי המשפחה. 'בחרת להיות חייל, אז תישא בתוצאות', נאמר לו".
"חיילים חרדים", הוא מוסיף, "לא פעם מחכים לרגע בו יחזרו לבסיס. הבית שאמור להיות החממה, המקום הבטוח, הופך לזירת קרב. קיימת אווירה שחייל צריך לפחד מעצם היותו חייל, וגם אם ההורים יחבקו אותו - השכנים עלולים לזרוק עליו אבן".
את חלק מהדברים הללו חווה רדוצקי גם באופן אישי: "אני לא יכול להגיע לבית של ההורים שלי על מדים. בהתחלה הייתי עושה את זה, עד שהובהר לי בצורה מאוד ברורה שעדיף לי שלא. אני משתמש בפטור מדים, למרות שאני לא אוהב אותו - מי שאמור להסתתר זה המסיתים ולא החיילים. חייל צריך להיות גאה בעצם היותו חייל. אני גאה להיות חייל".
"אני יכול להבטיח שבשכונת מאה שערים גרים כמה וכמה חיילים, אך רק ההורים שלהם יודעים על כך. אגלה לכם סוד: אולי גם הם לא יודעים. במקום ללכת בגאווה במדים, הם מורידים ראש, ואילו המסיתים, לעומתם, עושים זאת בריש גלי. הגיע הזמן שזה יהיה הפוך, שמי שרודף חיילים יתבייש בזה. אבל אנחנו כאן ואף אחד לא ישבור אותנו. שיעור הגיוס עולה, עוד ועוד מקומות נפתחים עבור חרדים! החרדים שמתגייסים - זה העתיד".
ברמה האישית המציאות לא תמיד וורודה: "כשהתגייסתי, ספגתי מכות והצקות. חלק גדול מחבריי ניתקו קשר, הפנו לי גב וזלזלו בי. ביום הגיוס אמא ליוותה אותי ברגל ממאה שערים ללשכת הגיוס. יכול להיות שהיא בכתה אחרי זה, אני לא יודע". בגיל 18 הוא עוד חלם להיות רב כמו כל חבריו לישיבה. קריירה צבאית לא הייתה בראש מעייניו, והוא לא חשב ללכת כנגד הזרם. 4 שנים מאוחר יותר, רדוצקי הבין שהוא לא מסוגל ללמוד יום שלם והחליט להתייצב בלשכת הגיוס כדי להתגייס לשירות צבאי.
יחיאל מתאר: "היה שם תור ארוך של חרדים, הכל שחור-לבן. כולם הגישו את הטופס, וכשהגיע תורי אמרתי: 'באתי לבטל מעמד'. שאלו אותי האם אני משוגע, והאם אני רוצה פטור משירות בגלל סעיף נפשי. כשאמרתי שאני רוצה להתגייס היו כאלה שצחקו עליי. לקח לי שעה לשכנע אותם שאני רציני".
חייל מותקף בירושלים (צילום: "קבוצת מחאות החרדים הקיצוניים")
אך התהליך לא היה לו קל כלל וכלל, לדבריו, "בתחילת השירות הרגשתי פושע. מצד אחד הרגשתי טוב להיות חלק מצה"ל ולתרום למדינה, אך מצד שני לא הפסיק להדהד בראשי הקול שאמר 'מה אני עושה?' ו-'זה אסור!'. אני חונכתי לכבד חיילים, אבל להיות חלק מזה - וואו. היה לי קשה כשהתגייסתי. לקחת בחור שגדל במאה שערים, להלביש אותו במדים ולהגיד לו להצדיע לדגל זה שינוי תודעתי מטורף".
"מצד שני", הוא מספר, "גיליתי שיש לי יכולת להשתלב, דברים שלא הצלחתי בישיבה אני מצליח בצה"ל. ראיתי שאני עוזר לאחרים, שטוב לי", הוא אומר ומחייך: "אני שמח שעברתי את התהליך הזה כי כיום אני יכול לסייע לאחרים, אני מבין את הקושי שהם חווים".