עיתון "הפלס" של אנשי "הפלג הירושלמי" בעריכת הרב נתן זאב גרוסמן רחוק מלייצג את עמדותיי בשלל נושאים שעל סדר היום החרדי, אני רעייתי וישיבתי מוזכרים שם מפעם לפעם כעוכרי ישראל, ואני מתאר לעצמי שאנשי העיתון לא ישמחו למצוא בי "תנא דמסייע", אולם למרות זאת אני רואה חובה להביע את תחושתי בנוגע למהלכים האחרונים שנקטה משטרת ישראל בעניינם.
אין ספק שהטרדת גורמים שונים בשל אי פרסום בעיתון, היא מעשה חמור שיש למונעו בכל דרך אפשרית. כמו כן, ברור שהפגנות אלימות חסימת כבישים והפרעות חוזרות ונשנות לסדר הציבורי, הם דברים שמחובתה של משטרת ישראל למנוע בכל האופנים החוקיים העומדים לרשותה.
אולם אי אפשר להתעלם מהרושם שהמהלכים האחרונים שנקטה משטרת ישראל לא נועדו למטרות אלו בלבד. זהות עצורים ואופן ההתנהלות המשטרתית והתקשורתית, נותנים את הרושם שהיעד המרכזי של המשטרה היא סגירתו של העיתון, או מתוך תקווה כלשהי שבעקבות סגירתו ייפסקו ההטרדות והפרות הסדר הציבורי, או בשל סיבות אחרות שבשלהם סבורה המשטרה שמוטב להביא לסגירתו של העיתון.
גם אם ניתמם ונאמין שכוונת המשטרה היא אך ורק הפסקת ההטרדות, ואין לה דבר וחצי דבר עם סגירת העיתון. ברור שהשמחה לאיד בקהילה החרדית, שבאה לידי ביטוי ניכר באתרי האינטרנט והפורומים החרדיים, לא נבעה מהרצון לסיום ההטרדות של מפרסמים, אלא מתוך רצון לראות במפלה של אנשי "הפלג הירושלמי" ומתוך תקווה גלויה לסגירת עיתון "הפלס" שהוא לצנינים בעיני הזרם המרכזי בחרדיות הליטאית.
עורך "הפלס" משתחרר מהכלא (באדיבות המצלם)
חופש הביטוי איננו רק ערך מערבי מודרני שמקורו בהגות הליברלית, היכולת להביע באופן גלוי עמדות חריגות ודעת מיעוט היא מהיסודות החשובים ביותר בספרות חז"ל. המשנה והגמרא מרבים להביא גם את דעות היחיד והמיעוט שלא נפסקו להלכה, גם בנושאים הרגישים ביותר מבחינה אמונית הלכתית והשקפתית. הגמרא מלמדת אותנו שלדעה האמתית ניתן להגיע דווקא על ידי הטעות, מפני ש"אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן" (גיטין מג,א).
חשוב לציין, שעורך עיתון "הפלס" לא היו מעולם נושא הדגל של חופש הביטוי. עד לפני כחמש שנים, הוא ערך במשך עשרות שנים את עיתון "יתד נאמן", שניסה להשתיק כל קול אחר בציבור החרדי בכלל ובקהילה הליטאית בפרט.
העיתון בראשותו הוביל את המאבק בשבועונים החרדים ומאוחר יותר באתרי האינטרנט החרדים, הכל בשם רוממות ההשקפה הטהורה שאיננה מאפשרת הבעת עמדות אחרות. אולם ברור שאין בעובדה זאת הצדקה לנהוג כלפיו כיום באותה מטבע, ויש לקוות שהוא למד בדרך הקשה את החשיבות של חופש הביטוי (כששמעתי לפני שלוש שנים את שיחתו של מו"ר הגר"י זלושינסקי על "הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה, כדברי בית הלל עושה" כנימוק לזכותו של "הפלג הירושלמי" לנהוג בדרכו, התרשמתי שהלקח נלמד).
הדבר שיש להצטער עליו ביותר הוא שהנהגת הזרם המרכזי בקהילה החרדית ליטאית, שבמשך שנים רבות חשה שקולה מושתק בעיתון "יתד נאמן" - מה שגרם להפיכה שהתבצעה בעיתון לפני חמש שנים והעברת השליטה בעיתון לידי ההנהגה הנוכחית - ממשיכה כיום באותו קו של השתקת דעות שונות, הן כלפי "הפלג הירושלמי" והן כלפי קולות אחרים בקהילה החרדית. היה ניתן לצפות שמי שחווה בעצמו את החוויה הקשה של השתקה, לא ינסה בבוא היום להשתיק את הקולות האחרים. אולם נראה שכוחה של השררה ושכרון הכוח עם יצר הנקמה, חזקים יותר מכל דבר אחר.