בירושלים נסתלק בצהריים (שני) לגנזי מרומים זקן אדמו"רי בית רו'זין האדמו"ר ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלום מפאשקאן זצ"ל, והוא בן 94.
האדמו"ר נולד לאביו רבי יצחק, בן רבי משה יהודה לייב מפאשקאן ולשרה-דבורה פרידמן בת רבי מנחם מנדל מבוהוש, שהיה גם בן דודו של אביו, בעיירה בוהוש שבחבל מולדובה ברומניה ונקרא על שם סבה של אמו, האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש, בעל הספר "פאר-ישראל".
אמו נפטרה כשהיה כבן 9. פרידמן בן-שלום הוא נצר לשושלת אדמו"רי חסידות רוז'ין, קוסוב-ויז'ניץ, צ'רנוביל, אפטא, סאסוב, ראשקוב וזלוטשוב.
החל ללמוד תורה בהיותו בן שלוש, ולאחר מכן למד ש"ס ופוסקים מפי מלמד פרטי בן שבעים, שתלמידו הראשון היה רבי יעקב מהוסיאטין, האדמו"ר השלישי מהוסיאטין. פרידמן בן-שלום רכש השכלה כללית, למד שפות ונבחן בבית הספר המקומי.
כשהיה כבן 16, החל ללמוד בקביעות עם סבו אבי אמו, והפך ל"חסיד" מובהק שלו, שהשפיע רבות על חינוכו ועיצוב אישיותו.
כשהיה כבן 18, פעל כמדריך בתנועת השומר הצעיר שפעלה בעיירה בוהוש, והשפיע על נערים ונערות, בני ובנות חסידים של סביו, שהתרחקו מחיי תורה ומצוות. פעילותו זאת הייתה ידועה לשני סביו שלא הביעו התנגדותם אליה.
במהלך מלחמת העולם השנייה עבר יחד עם משפחת סבו מבוהוש לעיר הבירה בוקרשט, שבה שהה דודו, רבי יצחק פרידמן, שהיה לימים האדמו"ר הרביעי מבוהוש, לאחר פטירת סבו, שם השתתף בפעילות ציונית מחתרתית בהנהגת ר' ישראל לבנון, שהיה בעלה של בת דודתו.
במהלך שהותו בבוקרשט הגיעה לעיר משפחת האדמו"ר מויז'ניץ, בעל ה"אמרי חיים", שהוברחה מהונגריה בשנת 1944, שם פגש את אשתו לעתיד, צפורה, בתו הצעירה של האדמו"ר מויז'ניץ, שהצטרפה לתוכניתו להתיישב בארץ ולהמשיך להשפיע על הנוער שאתו פעל בבוהוש.
בשנת 1946 עלו שניהם ארצה בעלייה ב', התחתנו, והיו ממייסדי קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן המשתייך לשומר הצעיר. הם גרו במקום כ-18 שנה. במהלך מלחמת העצמאות הוא השתתף בלחימה שבלמה את הכוחות העיראקיים שבאו מירדן. עבד ברפת ומאוחר יותר כרועה צאן בקיבוץ עין חרוד. בשלב מסוים, החל להדריך קבוצות של עליית הנוער, ועיקר עיסוקו היה בתחום החינוכי.
כאשר חלה חותנו, האדמו"ר מויז'ניץ, עברה אשתו צפורה לבני ברק כדי לסעוד את אביה ולקחה את בניה הקטנים, שמוליק והושע, יחד אתה. לאחר חצי שנה בבני ברק לא רצתה לשוב לקיבוץ החילוני, והחליטה להצטרף לקיבוץ הדתי סעד. רבי ישראל נשאר בתפקידו החינוכי בקיבוץ רשפים למשך שנה וחצי, יחד עם שני הילדים הגדולים, מנחם וירמיהו, כאשר המשפחה התאחדה בשבתות בקיבוץ סעד.
בשנת 1964 יצאה המשפחה לשליחות מטעם הסוכנות במרסיי שבצרפת. רבי ישראל שינה אז את שם משפחתו לבן-שלום (פרידמן הוא "איש שלום", אך הוא רצה לציין את היותו "בנו" של רבי שלום אביו של רבי ישראל מרוז'ין). במרסיי הוא לימד יהדות וארגן הפגנת תמיכה בישראל לפני מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לישראל והתיישבה שוב בקיבוץ סעד שם התגלה בתפקידים אקדמאיים בכירים.
לפני 17 שנים עזב את האקדמיה, עבר לגור בקהילת בית ישראל והחל ללמד במכינה קדם צבאית בית ישראל ובבית המדרש שבשכונת גילה בירושלים.
בנוסף החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות, שהקים בנו שמוליק והוא עמד בראשותה יחד עם הרב דוד אסולין. הישיבה מדגישה את השליחות החברתית. הוא מלמד חסידות וגמרא ברוח החסידות, תוך שילוב רקע חברתי והיסטורי.
בשנותיו האחרונות חידש את דרך אבותיו האדמו"רים והחל לערוך טיש בימי ההילולה של אבותיו (ג' במרחשון, י"ט בכסלו וי'-י"א באלול), ובהזדמנויות נוספות, כדוגמת ימי ההילולה של אדמור"י חסידות הוסיאטין.
על אף היותו בעל כיפה סרוגה, רבי ישראל נהג ללבוש בשבתות קפוטה חסידית ונהג לחבוש שטריימל בעל כיפה מוגבהת, כמנהג אדמור"י רוז'ין. בטישים החלים בימי חול, נהג לחבוש כובע פרווה הנקרא קולפיק, גם זה כדרך אדמור"י רוז'ין. כונה לעתים "האדמו"ר הציוני" או "הרבי החלוץ".
יצוין כי בנו הוא קצין מילואים ראשי, תת-אלוף הושע פרידמן.
מסע הלוויה יצא הערב מבית מדרשו בשכונת גילה בירושלים ותעבור דרך ביהמ"ד בוהוש בבני ברק לבית החיים נחלת יצחק בגבעתיים.
