בית המשפט שלח לדון בבית הדין החרדי

מהי מידת הכוח של אותה תניית בוררות בהסכם והאם סעיף כאמור יכול להביא לעיכוב הליכים בתביעה משפטית? הנה דוגמה למקרה כאמור.

בעל דירה הגיש לבית המשפט תביעה בגין ליקויי בנייה שונים. חברת הבנייה טענה שיש לעכב את ההליכים בבית המשפט שכן הוסכם בין הצדדים שמחלוקות ביניהם תונחנה לפתחו של בית דין צדק חרדי פרטי במסגרת הליך בוררות.

עיכוב הליכים בבית משפט בגלל תניית בוררות – המסגרת המשפטית

על פי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, אם הוגשה לבית המשפט תביעה בנוגע לסכסוך שהוסכם למסור אותו לבוררות, ואחד הצדדים מבקש לעכב את ההליכים בתובענה, בית המשפט ייעתר לבקשתו. זאת כל אימת שהמבקש מוכן לעשות כל שנדרש לקיום הבוררות וכן שלא קיים טעם מיוחד לסטות מהחלטה כאמור.

האם התראה על נקיטת הליכים משפטיים מספיקה?

במקרה שלנו, (תא (י-ם) 69078-01-17 יעקב הרשטיק נ' רייסדור יזמות בע"מ) בעל הנכס טען כי הוא פנה בדבר הליקויים הרלבנטיים לחברת הבנייה אך זו לא העבירה את המחלוקת להכרעת בית דין צדק של הרב ניסים קרליץ בהליך בוררות. עם זאת, כאשר בית המשפט בחן את המכתבים שנשלחו לחברת הבנייה, נקבע כי התובע לא ביקש את תחילתו של הליך בוררות. כל שעלה מהמכתבים הוא שבעל הדירה מציין את עובדת קיומם של ליקויי בנייה ו"איום" שלא יהסס לנקוט בהליכים משפטיים. נימוק זה איננו מספיק שכן אין די במכתבי התראה או תלונות בכדי להצביע על כוונה לנקוט בהליכים משפטיים בפועל. העובדה שחברת הבנייה לא פתחה בעקבות המכתבים הללו בהליך בוררות איננה מעידה על העדר רצון מצדה לדון במחלוקת במסגרת בית הדין החרדי הפרטי.

אחד הצדדים לא הגיע לדיונים בבוררות, האם מדובר בהעדר נכונות?

בעל הנכס העלה בדיון נימוק נוסף לפיו חברת הבנייה התחמקה מהליך הבוררות והביעה נכונות להליך זה רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט. על פי חוק הבוררות, מכיוון שחברת הבנייה היא זו שביקשה את עיכוב ההליכים בתובענה, היה עליה להוכיח בראיה פוזיטיבית שהיא הייתה ועודנה נכונה לקיים את הליך הבוררות. לשם עמידה בנטל זה, אין די שהמבקש יראה היעדר סירוב להליך בוררות. נדרשת "ראיה כלשהי" שיכולה לתמוך בדבר הנכונות לקיים את הבוררות ולהמשיך בה.

בעל הנכס טען כי חברת הבנייה לא הייתה עמדה בנטל והוא התבסס בין השאר על אי התייצבותה למספר דיונים בבוררות (שהיא הוזמנה להם). כמו כן, בעל הדירה ציין שהודעתה הראשונה לבית הדין החרדי לגבי נכונותה לבוררות הוגשה רק לאחר הגשת התביעה.

חרף כל אלה, בית המשפט החליט לדחות גם את הנימוק הנ"ל. נקבע כי אף אם ההזמנות לדיון בבוררות אכן התקבלו אצל חברת הבנייה, לא עלו מהם פרטים חשובים. לדוגמה, מהו נושא התביעה, מה הטענות כנגד החברה, באיזה סכום מדובר, מהן העילות הרלבנטיות וכדומה. בכל ההזמנות נכתב אך ורק כי החברה מוזמנת לבוררות ב"תביעה כספית". חברת הבנייה הוכיחה שהיא אמנם לא התייצבה לדיונים אך הגיבה למכתבים בזמן אמת. פעם אחת בבקשה לקבל הבהרות לגבי הטענות כנגדה ופעם נוספת בבקשה לדחות את מועדו של דיון מסוים. בנסיבות אלה, בית המשפט קבע שחברת הבנייה הוכיחה נכונות להתייצב לדיוני הבוררות לפני הגשת התביעה ובפרט לאחר מכן.

מעבר לכל הקביעות הללו, בית המשפט ציין כי ההליכים בתובענה יעוכבו גם מעצם העובדה שיש לכבד תניות בוררות בהסכמים. "הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סכסוך עתידי ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם", חזרה כב' השופטת תמר בר-אשר צבן על פסיקתו של בית המשפט העליון, "ייטה בית המשפט לתת תוקף להסכם בוררות בין הצדדים וכאשר יידרש לייתן פרשנות לתניית בוררות יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך לפני בית המשפט".

פסק דין זה מדגיש את החשיבות בקביעת ערכאה בהליך של סכסוך בין הצדדים. לרוב, בעת חתימת ההסכם, בשעה שהצדדים בטוחים שהכל יפעל כשורה, שוכחים את האופציה של בעיות שיכולות להתעורר בהמשך הדרך. מכאן החשיבות שהצדדים יקבעו בכל חוזה את הערכאה המתאימה להם. בית דין צדק או בורר מוסכם. ככל ומשאירים את ההחלטה לבית משפט, ניתן לקבוע גם סמכות מקומית בה תדון התביעה.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם אמליץ לכל בתי הדין לפרט בהודעת הזימון של הצדדים לדיון את מהות התביעה, וטענות התובע. כך לא תעלה טענה של חוסר ידיעה על הסיבה של ההזמנה לדיון.

• הכותב משנה לראש לשכת עורכי הדין ובעלים של משרד עורכי דין ויצמן יוסף