בכל הנוגע למורשתו של הרב שך, אבישי בן חיים די הגון להביא דבר בשם אומרו. במאמרו המחקרי אודות ראש ישיבת פוניבז' זצ"ל שפורסם בימים האחרונים בקובץ 'הגדולים' (בהוצאת 'מאגנס') מצטט בן חיים מאמר מערכת של 'יתד נאמן' על עמידתה האיתנה של היהדות החרדית מול קלקולי הזמן: "לנהל את המאבק בכלי הנשק של היריב בבחינת ויגזול את החנית מיד המצרי". הוא מציין בישרות לב כי הפרפרזה הזו שימשה כבר הרבה שנים קודם את אגודת ישראל בהקימה עיתון חרדי.
'הקול' ואחריו 'המודיע' (שהמשיך אגב את 'הפלס' לאחר סגירתו עקב קשיים כלכליים), היה כפוף למרותם של גדולי ישראל שראו בכך צדדים חיוביים: הראשון, להביא לציבור יראי ה' חדשות מבוקרות כדי שלא ירעו בשדות זרים, השני ואולי הראשון, לשמור על הגחלת והמסגרת החרדיות, להביא שם דעת תורה וגופי תורה העומדים על הפרק כפי ראות עיני העדה.
באותם ימים התבטא האמרי אמת מגור - שעודד נלהבות את מי שעמד בראש העיתונות החרדית הגאון רבי אליהו עקיבא רבינוביץ' מפולטבא - כי מטרת העיתון החרדי היא לגזול את החנית מיד המצרי. המצרים דאז היו ארגוני הזם למיניהם, קומינזם, סוציאליזם, ציוניזם, בונדיזם. הם שהיו משופעים בממון הוציאו עיתוני ועלוני תרבות שקרצו לצעירים. היה מן הצורך להשיב להם באותה מטבע. כך הוקמה העיתונות החרדית וקיבלה גושפנקה של מועצת גדולי התורה. ועד לימינו אנו.
אמנם, השבועונים החרדים בדורנו לקחו את החנית צעד אחד קדימה. כבר אפשר לראיין את המצרי במסווה של תרבות ועטיפה אידישאית. כבר ניתן לספר כמעט הכול ורק לשמור על אי אלו כללי ברזל של המבקר. שלא יכעס.
והחנית לא חונה. בעוד 'קשר איתן' הויז'ניצאי כדוגמא שומר על קוראיו ומקפיד אפילו על שפה ארכאית בכתבותיו, משהו בין עברית לאידיש, לשון הקודש כזה, ורק בדברים שאינם פוליטיקה חלילה - מקבלים המוני קוראיו חינמון מרכזי ביום ב', חינמון נאמן ביום ג', עיתון רשת ביום ה' ואולי בקרוב גם עיתון דו שבועי ביום ד'. לא צריך לרכוש, הכול כאן ובחינם. אתם תמשיכו לשמור על הגחלת ואנחנו נלך על הגחלים.
זו תרבות החינמונים והשבועונים, שגם אלו הנרכשים בכסף אורחים קבועים בשיכון ויז'ניץ ודומיו. התרבות השבועונית השתרשה בלב עשרות אלפי משפחות. כן, תרבות הפנאי ושמא פנאי התרבות קנו שביתה בלב הציבור החרדי, בדיוק כמו בציבור הכללי. להתגאות בזה? לומר שגוזלים את החנית מהמצרי? מסופקני. זה יותר לגזול את החנית יחד עם המצרי.
ואילו ביומונים, כאן הציבור החרדי גדול מסך חלקיו. אחדות נדירה שכזו כבר לא נראתה בציבור היהודי מימות הצפירה מול המודיע. שהציבור החרדי, ובדגש על קוראי היומונים יחזיק ארבעה יומונים - זה שיא של כל הזמנים. לא הבית ישראל ביסדו את המודיע ולא הרב שך ביסדו את יתד, גם לא הרב עובדיה יוסף ביסדו את יום ליום שיערו עד כמה רחוק יקחו את זה בני הדור השני והשלישי.
מהו בעצם עיתון חרדי? בהשאלה מש"י עגנון שאמר פעם כי "סופר זה לא מי שיודע מה לכתוב, אלא מי שיודע מה לא לכתוב" - העיתונות החרדית היא זו שיודעת מה לא לכתוב. לברור את האוכל מתוך הפסולת ובוודאי בימים כאלו שהפסולת הוא מרכז החדשות. בנוסף לכוונתם השניה של גדולי ישראל, להוות שופר למאורי הדור.
לכן, ורק בגלל זה לא מספיק ארבעה יומונים. אם אני לא יכול לקרוא בכל בוקר מה בדיוק סבור מרן עט"ר שליט"א על מאורעות הזמן רק בגלל שאין לו תקציב ליומון או עורך מוכשר הנתון למרותו - זה לא פייר. מגיע לו עיתון. גם לבוגרי צא"י מגיע עיתון יומי משלהם, גם לוותיקי פא"י, ופורשי בית המדרש בישטינא, ומורדי ברסלב ובוגרי כסא רחמים. מגיע להם דעת תורה ושופר.
אני באמת מבין לרוחה של תנועה קדושה שמבקשת להקים פמפלט משלה. בדיוק כמו שיש למרכזית/דגל/שלומי/הפלג. האם יש מקום לעיתון יומי חמישי בציבור החרדי? חוששני שלא. האם זה רווחי? דומני שגם הארבעה הראשונים לא.
ובכל זאת, בשביל השופר, צריך להקים את 'יום ליום' מחדש. גם את 'שערים' ז"ל. גם 'המחנה החרדי' צריך לשקול על הסבה ליומי. לא הכול זה כסף בחיים. השקפה וגאוות יחידה זה גם משהו. יש ארבעה עיתונים? יהיה גם חמישי. גם שישי. גם שביעי.
תנו להם עיתונים.