תזכה להטבות ניצולי שואה כי הייתה בבטן אמה בגטו

נציין כי חוק נכי רדיפות הנאצים אכן מכיר במי שהיה בבטן אמו בעת רדיפות הנאצים ועד 300 יום לאחר תומן, וכי הרשות דחתה את תביעת האישה במקרה זה רק משום שלדעתה היא לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהוריה היו ניצולי שואה.

במסגרת הערעור, האישה סיפרה כי הוריה שגרו בעיר חוטין שבבוקובינה שהייתה אז חלק מברית המועצות, גורשו לגטו מוגליב עם פלישת הגרמנים ב-1941, ושהו שם כ-3 שנים עד שחרור הגטו על ידי הרוסים. לדבריה, מהגטו נשלחו הוריה לעיר סבירדלובסק ברוסיה ושם היא נולדה בספטמבר 1944 - כחצי שנה לאחר השחרור. באותה השנה, היא ציינה, אביה גויס לצבא הרוסי ונשלח להילחם במערכה נגד היפנים.

לטענת האישה, פרטים אלו הוסתרו ממנה על ידי הוריה כל השנים ונחשפו בפניה רק לאחר שנישאה ואביה סיפר את קורות המשפחה לבעלה.

לפיכך פרט לעדותו של הבעל לא היה בידי האישה כל מסמך או תיעוד אובייקטיבי אחר המוכיח את ההסטוריה המשפחתית שהוצגה על ידה.

עם זאת, האישה טענה כי הפרטים שמסרה הם אמת ועולים בקנה אחד עם התיעוד ההיסטורי לגבי גטו מוגילב.

לעומתה, הרשות טענה כי הפרטים שמסרה התובעת אינם מתיישבים עם התיעוד ההיסטורי ועם העובדה ששמותיהם של הוריה לא מופיעים ברשימות שניהלה הקהילה היהודית בגטו שידועות כמסודרות ואמינות. כמו כן נטען כי עדות השמועה היחידה מפי הבעל אינה מספיקה לצורך ביסוס התביעה.

הרשות ציינה עוד כי לפי התיעוד ההיסטורי הקיים יותר מתקבל על הדעת שהורי התובעת גורשו מחוטין ישירות להרי אוראל שברוסיה ולא שהו כלל בגטו מוגילב. מעבר לזה, נטען כי בבקשות הקודמות שהגישה התובעת היו אי-דיוקים ונמסר מידע סותר לגבי מקום לידתה.

לטענות אלו השיבה התובעת, כי אין לסמוך עם רישומי הקהילה בגטו לאור הכאוס ששרר והיותו מונה כ- 55,000 איש. ובעניין אי הדיוקים בבקשות שהגישה – הסבירה כי כיוון שאינה דוברת אנגלית הטפסים מולאו על ידי בנה, שכנראה לא הבין את הסבריה ומילא אותם באופן שגוי.