ויקהל-פקודי: ליקוטי פרפראות לפרשות השבוע

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" (לה א)

מדוע דוקא לפני בניית המשכן הקהיל משה את כל ישראל?

ופירש בספר אור פני משה: התנאי הראשון לקיומם של המשכן ובית המקדש היא האחדות של כלל ישראל, ולכן כשהיתה מחלוקת ושנאה ביניהם חרב בית המקדש, כמו שאמרו חז"ל (יומא ט:) לא חרב בית המקדש אלא בשביל שנאת חנם, ועל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים (גיטין נה:). לכן עכשיו כשבאו לבנות את המשכן הקהיל משה את כולם יחד, לנטוע בהם רגש של אהבה ואחוה, ולהודיע להם שזה התנאי הראשון בהקמת משכן - שיעשו כולם אגודה אחת, בשלום ובאחדות.

והמלבי"ם (בספרו ארץ חמדה) פירש, כי במתן תורה היו ישראל באחדות שלימה, כמו שנאמר (לעיל יט ב) "ויחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד (רש"י), שהתורה הקדושה איחדה את כולם. אבל כשחטאו במעשה העגל אבדה מהם המעלה של מתן תורה ונפרדו איש מעל אחיו, ואחר כך היו צריכים להרוג את כל החוטאים, איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו, חרב איש ברעהו. אמנם עכשיו שהתרצה הקב"ה ומחל להם ובאו לבנות את המשכן לכפר על עון העגל, היו צריכים לתקן גם את ענין האחדות בעם ישראל, לפיכך הקהיל אותם משה שיעמדו כולם יחד באחדות, שיחזרו למצב של מעמד הר סיני - כאיש אחד בלב אחד.

"ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם" (לה א).

פעמים רבות עושים "ויקהל", מכנסים אסיפות, מקיימים דיונים ורושמים פרוטוקולים, אבל הכל נשאר על הנייר, ולמעשה לא יוצא שום דבר. ועתה בא משה רבינו ע"ה ללמד את ישראל: "אלה הדברים אשר ציוה ה' - לעשות אותם", בדברי קדושה לא מספיק "ויקהל", אלא צריך גם "לעשות אותם" - להוציא את הדברים מן הכח אל הפועל.

ועל זה נאמר להלן (פסוק י) "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'", ישנם הרבה אנשים שאוהבים למתוח ביקורת ולתת עצות מה ואיך צריך לעשות. אמר להם משה רבינו: "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו" - מי שיש לו מה להציע, שלא ישאר רק "חכם לב" שיודע לתת עצות, אלא יבוא ויעשה.

"ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" (לה ב).

לכאורה היה צריך לומר "ששת ימים תַעֲשֶׂה מלאכה", ומדוע אמר "תֵּעָשֶׂה מלאכה"? וכי המלאכה נעשית מאליה?

אלא אומרים המפרשים, השבת היא מקור הברכה לכל ימות השבוע, כמו שאומרים בפיוט "לכה דודי": לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה. וכן מפורש בזוהר הקדוש (ח"ב סג:): כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה. וככל שהאדם שומר את השבת יותר בהידור, מכבד ומענג אותה ומקדש אותה בדברי תורה - כך הברכה שורה אצלו יותר.

וזהו שאמר "ששת ימים תֵּעָשֶׂה מלאכה" - כל מלאכתך תהיה עשויה מאליה, הברכה תשרה במעשיך עד שתרגיש כאילו מלאכתך נעשית מאליה, בלי טרחה יתירה, וכל זה בזכות שאתה מכבד את השבת כראוי בקדושה ובטהרה - "וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'".

פרשת פקודי

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (לח כא).

מבואר במדרש (שמו"ר נא ג) כי "המשכן משכן" הוא רמז לשני בתי המקדש - בית ראשון ובית שני.

וכתב רבינו בחיי: במילים "המשכן משכן העדות" יש רמז למספר השנים שעמדו בית המקדש הראשון והשני. "משכן" בגימטריא 410 - כמנין השנים של בית המקדש הראשון. ו"המשכן" בגימטריא 415, ועם האותיות עולה 420, כמנין השנים של בית המקדש השני.

ועוד, "הָעֵדֻת" בגימטריא 479, לרמוז למנין השנים שחלפו מבניית המשכן במדבר עד שנבנה בית המקדש, שהרי מיציאת מצרים עד בנין בית המקדש עברו 480 שנה, כמו שנאמר (מלכים א' ו א) "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'", והמשכן נבנה בשנה השנית לאחר שיצאו ממצרים, נמצא מבניית המשכן עד בנין בית המקדש 479 שנים, כמנין "הָעֵדֻת".

והוסיף רבינו בחיי: וכל אלו החשבונות ראה אותם משה ברוח הקודש, וזהו "אלה פקודי המשכן משכן העדות".