רגע לפני ירידת העיתון לדפוס, הגיעה הבשורה המזוויעה על פטירתו של ר' חיים גולובנציץ ז"ל, אחרי שסבל ממחלה קשה וממושכת שגדעה את פתיל חייו באטיות ובעקביות.
האמת, הידיים רועדות. פיזית. קשה לכתוב על אנשים קרובים כל-כך בלשון עבר. רק אתמול אחר הצהריים, עוד החלפנו מסרונים. התפללנו לבריאותו בלב שלם, והוא גם כשהיה על ערש דווי ממש, לא גמר להודות על כך.
היו שראו בו את החלק של חיים של עושר וכבוד, אבל מי שהיה קרוב אליו ראה חלק דומיננטי לא פחות: החיים של תורה ויראת שמים שהיו בו.
עוד תימצא הבמה לכתוב עליו כפי ערכו, אבל ברגעים האלה, מה שנשאר לנו בזיכרון, מה שנותר לנו ממנו, הם המשפטים שאמר בפעם האחרונה שנפגשנו.
בעיני רבים היה ר' חיים ז"ל איש עסקים מפולפל שנהנה ממגע זהב. כל דבר שהוא נגע בו - הצליח. אבל בפעם האחרונה שנפגשנו, לפני תקופה קצרה, כשהוא חלוש וכאוב, הוא לא דיבר על ביזנס, אלא מדם לבו.
"שימען", הוא אמר, "אני לא יודע כמה זמן עוד נשאר לי כאן, אבל אני רוצה להקדיש את הזמן האחרון שלי לדבר הכי חשוב בעולם: לעשות שלום בין אנשים. אני מרגיש שזו משימת החיים שלי עכשיו. אם אתה מכיר מישהו שצריך עזרה בנושא הזה, אני כאן. אל תרחם עלי. תן לי משימות. אין לך מושג על אילו שטויות אנשים רבים, וכמה אחר כך הם אוכלים את הלב.
"שימען", הוא אמר לי, "אתה בחור צעיר. אתה עוד בשלב שאתה עוד חושב שאתה יכול לכבוש את העולם. זה טוב, זה בריא. ככה העולם מתנהל. אבל תקשיב למה שיש ליהודי שראה כמה דברים בחיים להגיד לך: הדבר הכי חשוב בעולם שיש לך זה המשפחה. עסקים ועבודה זה טוב, זה מצוין. אבל אל תתבלבל. אל תהפוך את העיקר לטפל. תשמע מה יהודי חולה אומר לך. תשקיע בדברים החשובים. תשקיע במשפחה, ותעביר את המסר הזה הלאה. למי שאתה יכול.
לפני שבועיים, דיברנו שוב. ביקשתי ממנו להתראיין לעיתון ולדבר על השליחות האחרונה שלקח על עצמו. הוא ביקש לחשוב. "אתה יודע שאני שונא תקשורת", הוא אמר, "שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה".
אבל יש לך מסר חשוב - תגיד אותו, ביקשתי.
אני אחשוב, הוא הבטיח.
הוא כבר לא יגיד את הדברים, אבל הלוואי שהמסר שהיה לו כל כך חשוב להעביר יזעק מקצה העולם ועד קצהו: תתעסקו בעיקר, עזבו את הטפל. ותתרכזו במשפחה, זה הדבר הכי חשוב שיש לכם בחיים.
תהיה מליץ יושר על משפחתך המתוקה, על רעייתך מינדי בעלת החסד, על ילדיך שדאגו לך במסירות נפש, ועל כולנו, אוהביך ומוקיריך.
יהי זכרך הטוב ברוך.