בשבוע שעבר הלך לעולמו בירושלים חכם זכריה בראשי והוא בן 116 שנים. חכם בראשי הוגדר כאדם המבוגר ביותר בירושלים, והיו אף שגרסו כי הוא האדם המבוגר ביותר בישראל.
חכם בראשי היה דרשן ירושלמי ומנכבדי הקהילה הכורדית בישראל. בראשי התגורר בשכונת בקעה בבירה והותיר אחריו חמישה ילדים (שלושה נפטרו במהלך חייו) 29 נכדים, 72 נינים ו-24 בני נינים.
בצוואתו, המתפרסמת לראשונה ב"כיכר השבת", שנכתבה ביום שלישי ד' באייר תשס"ב (16 באפריל 2002), כותב חכם בראשי: "אני זכריה בן הרבה"ג אליהו בראשי ז"ל, הנה זקנתי ושבע ימים ושנים אני, לא ידעתי יום מותי".
"ואתם בני וכלותי, בנותי וחתני, נכדי ונכדותי היקרים, השם עליהם יחיו, דעו את אלוהי אברהם יצחק ויעקב אבותינו הקדושים ועיבדוהו בלב שלם ונפש חפצה, כי כל לבבות בני אדם דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשוהו ימצא לכם ואם תעזבוהו יזניח אותכם לעד, חס ושלום", כותב חכם בראשי לבני משפחתו.
"אנא", מוסיף חכם בראשי בצוואתו, "אל תשכחוהו כל ימי חייכם כי הוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים ויודע מחשבות בני אדם ומעלליהם ויתן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, ובידו הכל, בנים חיים ומזונות ובריאות והוא יחיד מצוי ומשגיח על כל דרכי בני אדם. הוא נותן שכר טוב להגות בתורה ולעושי מצוות וצדקות ומעשים טובים וגמילות חסדים, והוא מעניש עוברי עבירות ביסורים קשים ומרים בעולם הזה, ועונשים חמורים בעולם הבא, אם חוזרים בתשובה מקבלים מיד".
חכם בראשי מוסיף וכותב: "דעו לכם כי העולם הזה לא נברא אלא לעבוד את ה', היינו לקבוע עיתים לתורה ולעשות מצוות וצדקות ומעשים טובים וגמילות חסדים, אלו הם סניגורים ומליצי יושר שמלווים את האדם בדרכו לגן עדן למטה עד שיגיע זמנו לעלות לגן עדן עליו ושם חיים חיי שלוה ונחת, חיים נצחיים ורוחניים, ארוכים בלי שום חסרון, עם מאות ואלפים צדיקים המשבחים את הקב"ה ויזכו לשבת במחיצתם של גדולי האומה הישראלית, אשרי מי שמקיים את אשר כתוב למעלה".
"ואתם בני ובנותי, חתני וכלותי", כותב חכם בראשי, "תמשיכו באהבה שיש בניכם כדי שילמדו בניכם ובנותיכם אחריכם".
בסיום הצוואה הוא כותב לבני משפחתו כיצד לנהוג ביום פטירתו, אחרי אריכות ימים ושנים. "אתם שלום ובתיכם שלום וכל אשר לכם שלום, ה' יברך את עמו בשלום. תודה, ממני זכריה ב"ר אליהו בראשי".
על פי הידוע, חכם בראשי נולד בשנת תר"ס בכפר בראשי שבכורדיסטן העיראקית להוריו הרב אליהו והרבנית שמחה. חכם זכריה למד בכורדיסטן בתלמוד התורה המקומי וכבר בצעירותו נהג לדרוש בפני הציבור בבתי הכנסת. בשנת תרצ"ו עלה זכריה ארצה והשתקע בירושלים.
למחייתו החל לעסוק בבניין, אך המשיך כל העת בפעילותו הרוחנית כדרשן והיה ממקימי הארגון של יהודי כורדיסטן בישראל וכן נמנה על המוציאים לאור של כתב העת של יהודי כורדיסטן הנקרא "התחדשות" והופיע במספר כרכים. משנת תש"י עבד בעיריית ירושלים במחלקת החינוך.
בשנת תש"ם נבחר להיות אחד מ"יקירי ירושלים" עקב פועלו למען העיר ירושלים ולמען העדה הכורדית. אות שקיבל מראש העיר דאז טדי קולק ומהנשיא יצחק נבון. במהלך חייו חיבר את הספרים 'ילקוט בראשי' - דרשות על פרשיות השבוע ועל ספר הזוהר.
עד שנותיו האחרונות היה עצמאי, ונכדיו סיפרו כי אינו נזקק לעזרת ולסיוע בחייו האישיים. כשהיו מבקשים מחכם בראשי המלצות לחיים ארוכים, הוא היה אומר: "צריך להיזהר בתזונה, לא לאכול לשובע. בבוקר אני אוכל פרוסת לחם עם מים, רק עם מים, גם כשאין לי תיאבון, אני משתדל להישאר אופטימי".