מיוחד: כך תראה תנועת ש"ס בשנת ה'תת"ז

נתחיל, איך לא, עם המפלגה שתמיד יודעת לספק את הסחורה, מפלגת שס"ס (לא באו הסוגריים לעולם אלא בכדי שנוכל לציין שלמרות פירוק הבלוק הטכני עם חסידות סווירא-קריית גת - אִתה רצה המפלגה בבחירות האחרונות, החליטה המפלגה להמשיך עם השם החדש גם למערכת הבחירות הקרובה. המהלך אותו הוביל היועץ יעקב דיכזר שערק לאחרונה לפלג הערדי של החסידות, נועד כנראה לקרוץ לאחרונה לקראת חבירה אפשרית לפלג המתפתח, ועוד ידובר).
ובכן, תאמינו או לא, הוא שוב חוזר.

כשהוא נושק לשנת ה-90 שלו, ימים ספורים אחרי מסיבות יום ההולדת (הכל בהפתעה ובספונטניות כמובן, כפי המסורת שהתפתחה בכל ימי ההולדת בעשורים האחרונים) ה-88 שנערכו בסדרת מסיבות בכל רחבי הארץ, 15 שנה אחרי הפרישה הסופית שלו (ו-20, 21, 22, 23 ו-25 שנים מהפרישות הזמניות שלו שהסתיימו תמיד בחזרה מהדהדת) מהחיים הפוליטיים, החליט אריה דרעי לזנוח את פסק הזמן שנטל מהחיים הפוליטיים ולחזור. מה זה לחזור. לחזור ובגדול.

אנחנו כבר ברוך ה' יכולים לספר שהסלוגן שעומד ללוות את דרעי בקמפיין החדש הוא 'חוזרים לשנות התשעים'. רק הוא והקב"ה יודעים אם הוא מכוון לשנות התשעים של המאה הקודמת אז נכנס בסיבוב הראשון לפוליטיקה, או דווקא לגילו המופלג שכאמור נושק לגיל 90. יהא ההסבר לסלוגן אשר יהא, ההודעה הזו תופסת את המערכת הפוליטית החרדית לא מוכנה.

צמד מגישי התכנית 'פילפולפולפולפוליטיקה', הפרשנים החרדיים הבכירים ארי גלמן ואיתי מדסי, שחתומים על אין ספור חשיפות פוליטיות בשנים האחרונות, חידדו השבוע אבחנה נכונה: "המהלך של דרעי לא התחיל היום", הם אומרים בשיחה בלעדית ל'משפחה', "אלא כבר לפני עשור, אז מונה חתנו, הגאון רבי אלקנה סננס, לחבר מועצת חכמי התורה יחד עם רבה של ירושלים, הגר"א עמרמי, שניהם קרובים לדרעי ועשויים לסלול את דרכו בחזרה לחיקה החמים של הפוליטיקה הספרדית".

אמנם הרב סננס אמר השבוע למקורביו כי ישקול את הדברים לגופו של עניין, אבל מכיוון שגופו ועניינו באים במקרה דנן כאחד, קל להעריך מה תהיה ההחלטה של החבר הדומיננטי במועצת החכמים.

דרעי אמנם טרם חשף את קלפיו ולא הודיע באיזו פלטפורמה הוא מתכונן לחזור לפוליטיקה, ואמר שיעשה זאת רק סמוך ונראה לבחירות, אבל ההודעה הייתה דרמטית דיה כדי להכניס את כל המערכת לתזזית. מה שדרעי לא חשף השבוע זה את העובדה שנחשפת כאן לראשונה: ביום ראשון השבוע, נכנס בחשאיות בנו הצעיר של דרעי, יהודה חיים, שהתרחק בשנים האחרונות מפוליטיקה ומכהן כמנכ"ל חברת הטכנולוגיה טווימר בישראל, לרשם המפלגות ורשם מפלגה חדשה: מפלגת 'יינה של תורה'. שיהיה. אם לא יועיל לא יזיק.

קשה לדעת לאן פניו של דרעי מועדות. האם הוא באמת רוצה בגילו המופלג לחזור לפוליטיקה הפנים-חרדית ממנה ברח כל עוד רוחו בו, או שמא - כמו שאומרים מקורביו - הוא רוצה לפנות לקהלים חדשים ולשלב פנים של בעלי כרמים ידועים מהחברה הישראלית במטרה לקרב כמה שיותר קהלים לברכת הטוב והמטיב, הברכה החביבה על דרעי, שרואה בקידומה את משימת חייו.

ניצול הזדמנויות

אם פניו להשתלטות חוזרת על שס"ס, בחר דרעי את הטיימינג הכי טוב שיכול להיות. יו"ר התנועה, חיים ביבון, מתמודד עכשיו עם מציאות תקשורתית ופוליטית לא פשוטה. לפני חודשים ספורים נחל ביבון תבוסה צורבת במאבק של מפלגתו על ראשות העיר החרדית הגדולה ביותר בארץ - שפיר. זה היה אחד ההפסדים המפוארים של המפלגה, שצרב שבעתיים לאור העובדה שמי שניצח במערכה היה יריבו הגדול, מנחם פרוש, אחיינו של אבי תנועת 'שלומי אמונים', ר' נוחי פרוש, שסימן נעיצת דגל נוסף של מפלגת שלומי אמונים במפת ארץ ישראל, כשמאחוריו רק תמונת הכותל המערבי, מכורתו.

המועמד של ביבון לתפקיד, משה כהן, בנו של מי שכיהן בעבר כחבר עיריית ירושלים, חיים כהן, שעזב את התחום הפוליטי ונחשב היום למוציא והמביא בביתם של גדולי העדה הקווקזית, בטוח שביבון לא התאמץ מספיק ולא השקיע מספיק בבחירות, מה שעשוי להעביר את העדה הקווקזית לחפש בית פוליטי חדש ולמכה נוספת למפלגה הספרדית.

בנוסף, מתמודד ביבון, עם היריבות הקשה והמתוקשרת שלו עם הזמר גד בלבז. בלבז שבמשך שנים ארוכות נחשב לזמר הבית של ביבון, טוען שביבון הבטיח לו את הפרס הראשון בלוטו כמה פעמים ואחרי שנמאס לו לחכות למימוש ההבטחה הוציא את 'סרטון השום' הידוע שחיזק את התדמית של ביבון כרודף שומים לתיאבון, תדמית ממנה מנסה ביבון להתנער בשנים האחרונות עם צבא יח"צנים מיומן.

ואם לא די בכל השערוריות הנ"ל, התרגשה עליו השבוע צרה נוספת. זקן חברי-הכנסת של תנועת שס"ס, יצחק ועקנין הודיע בשארית כוחותיו ובקול סדוק שהוא מתכונן לפרוש בסוף הקדנציה מהכנסת. אמת, התופעה הזו הפכה לריטואל קבוע בעשרות השנים האחרונות וכל קדנציה הח"כ הנכבד מודיע שזו הפעם האחרונה שהוא משתלב ברשימה, אבל הפעם אומרים ניניו, הוא מתכוון לכך בכל הרצינות. קשה שלא להעריץ את ועקנין הקשיש שלא זונח מסורת ארוכת שנים ומקפיד להוציא את אותם מסרים בדיוק, תכונה שכל כך חסרה בפוליטיקה החרדית של היום.

נראה שאם פניו של דרעי חזרה לתנועת הבית שלו, הוא לא יכול היה לבחור טיימינג נכון יותר. אולי גילו של המנהיג הגולה לא עצר עם השנים אבל חושיו, כך נראה, לא כהו.

תשעים עד תשעים

צלילה לתוך יחסי הכוחות בתוך המפלגה מלמדת על תמונה מורכבת. מוקדם להספיד את ההנהגה הנוכחית, אבל נראה שדרעי עוד לא התחיל לשלוף את השפנים שיש לו בכובע. השבוע, התקיים טקס הסרת הלוט משם הרחוב ע"ש משה ליאון, שכיהן בעשורים האחרונים כראש עיריית ירושלים-גבעתיים המאוחדת.

אורח הכבוד, ראש עיריית ירושלים הנוכחי, דוד ('דודו ראש העיר') עמר, ניצל את הבמה המתוקשרת להביע תמיכה בחזרתו של דרעי לתנועה. לנוכחים התברר שאולי אפשר להוציא דרעי מעמר אבל לא את עמר מדרעי וגם יהודי בסוף העשור השישי לחייו יכול להישאר עם התואר 'נער דרעי'. הקרבה לדרעי, כך נראה היא מעיין נעורים שלא נס ליחו לעולם.

ראש העיר דיבר על הצורך לחזור לשנות העשייה המבורכות אי שם בשנות התשעים של המאה הקודמת, כאילו מאז אותם ימים עליזים לא חלפו כבר קרוב לשישים שנה. רוב מניין ובניין של הציבור הנרגש שמחא כפיים בהתלהבות בילה באותן 'שנות התשעים' המדוברות בשמי-שמים, בלי תכנון אפילו לרדת לעולם המעשה, אבל את סט הספרים 'מתשעים עד תשעים לא קם כתשעים', של הסופר הפופולרי, אושי ממינה, אין מי שלא קרא - ולמרות הציניות, קשה היה שלא להתפעל מההתלהבות של הצעירים מהפוליטיקאי הכי קשיש בסביבה.

אנחנו כמובן נמשיך לעקוב איך היהודי הקשיש שהיה רגיל להתנהל עם תקשורת ממסדית של וואטסאפ וטוויטר יסתדר עם הצעירים של היום שלא מכירים את הדור חסר הטכנולוגיה ההוא שנאלץ לצלם תמונות ולהעביר אותם, טרום העידן שהכל עובר ישר לעדשת העין.

הטור המלא פורסם בסוף השבוע בעיתון 'משפחה'