"ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור"(שמות כ"ז, כ')
רש"י הביא את הגמ' במנחות (פ"ו.) שאומרת "כתית למאור ולא כתית למנחות".
הרמז למאור הוא התורה כמו שכתוב "כי נר מצווה ותורה אור" (משלי ו',כ"ג), והמנחות זה האוכל ושאר ענייני העולם הזה, וזה מה שנאמר בפסוק "כתית" פירוש שהאדם צריך לכתת עצמו "למאור" שזה לתורה שתמיד יראה את עצמו שאין לו כלום ועדין צריך ללמוד עוד ולהוסיף כדי להתקדם בתורה שזה העיקר.
ובמדרש תנחומא (פרשת תצווה ו') מובא "בנוהג שבעולם אדם שאוכל שמן הוא בוחר לעצמו את השמן היפה, ולמאור לוקח את השמן הגרוע, ובאוהל מועד ובמקדש הקב"ה ציוה להיפך שלמאור צריך דווקא לקחת שמן זית זך, ולמנחות שהם לאכילה אין צריך שמן זית זך, והרמז לזה כותב ה"חתם סופר" שהמנורה היא רומזת לאור התורה והשולחן מרמז לעושר וכמו שאומרת הגמרא (בב"ב בדף כ"ה) הרוצה להחכים ידרים, ולהעשיר יצפין. והוא גם מרמז על העמל בתורה שלקיום התורה צריך עמל גדול ואילו לגבי קיום האדם די לו בשמן מופחת בטיבו.
מרן זיע"א היה למאור עינינו, כולו תמיד עסק ועמל בתורה ואפילו בשעות ובדקות הנותרות, כל רגע וכל דקה לא הייתה הולכת אף פעם לאיבוד.
וכמו שסיפר הרב יוסף מוגרבי שליט"א, שערב אחד היה צריך לנוסע עם מרן לאיזה שהוא מקום, קבענו בצומת פלונית שבה הייתי אמור להצטרף לרכבו של מרן, בהגיעו נכנסתי וישבתי ברכב הכנתי מראש כמה שאלות כדי לנצל את זמן הנסיעה עם מרן, אך מרן היה שקוע בעיינו בספר.
הרכב נעצר, הדלת נפתחה ונסגרה, ואפילו אמרתי בקול "שלום עליכם הרב"!, אך מרן היה שקוע ואין קול עונה, המצנפת שלו הייתה מונחת על הכיסא לידו, המנורה דלוקה, ובידו הוא אוחז ספר וכל מעייניו היו רק בתוכו, פניתי אל הנהג והתחלתי לשוחח עמו בלחש, אך הנהג אומר לי אתה יכול לדבר בקול רם, הרב לא שומע אותנו כלל.
לאחר שהגענו למחוז חפצנו, הנהג הסתובב ואמר בקול, הרב הגענו!, אך זה לא הספיק...! הנהג למד ברבות הימים והשנים שיש פטנט אחד שעמו יכול לעורר את הרב, וזה ע"י כיבוי המנורה שברכב וכשהאור כבה אי אפשר להמשיך ללמוד ומרן 'התעורר', הרב הביט סביבו, ראה אותי ושאל, מתי עלית? אמרתי לו- לפני עשרים וחמש דקות, נו, ולא אומרים שלום? תמה הרב בחביבות? סיפרתי לו שניסיתי לומר שלום אבל לא היה מי שיענה לי! מרן חייך!
וע"פ זה יובן הפסוק (במשלי) "כי נר מצווה ותורה אור" והוא ע"י שהאדם "כתית"- שמכתת עצמו ללכת ממקום למקום בשביל "למאור"- למען התורה הקדושה, אז זוכה "להעלות נר תמיד"- שהנר עצמו הוא מצווה, כמו שמרן מסר נפשו לזה וזכה, כך נזכה אנו אם נלך בדרכיו, אמן.