יום שלישי - פאס
עם שחר ואיך לא, אחרי ארוחת בוקר מרוקאית אותנטית הכוללת כמה וכמה כוסות תה שבכוחן לעשות לך סכרת וכמה 'משמנות' (המופלטה המלוחה), יצאנו לכיוון ה'מדינה' של פאס. את הסיור התחלנו איך לא בארמון של המלך, הארמון כמובן היה סגור בפנינו אך יופי שעריו עולה על כל דמיון - השילוב של הז'ליז' - אותו פסיפס קרמיקות הממסגר שערים מרוקעים בנחושת.
מול שערי הארמון למדנו על אבות האומה המרוקאית ועל סיבת הקמתה של פאס. מסתבר שכמחצית ולמעלה מכך מבוניה של העיר היו יהודים שיובאו מהמגרב וחצי האי ערב. עם סיום ההסברים עברנו דרך ה'דהביה', רחוב הזהב שרבים מהסוחרים בו הינם צאצאי יהודים ששימרו את שמות המשפחה היהודיים כמעין תו תקן המראה על איכות. על כן, ניתן לצערנו למצוא שם חנות זהב שעל פתחה תלוי שלט "הצורף מוחמד הכהן".
משם המשכנו לבית הקברות היהודי בפאס הנמצא בפאתי המלאח' ויושב על הר הנקרא ג'בל זייתון – הר הזיתים של פאס. בבית הקברות קבורים עשרות אלפי יהודים שחלקם 'יובאו' מבתי קברות אחרים ועל קברם נכתב בראש המצבה 'נתגלגלו עצמותיו', ושוב גם כאן השומר המוסלמי בשער המהלל את הצדיקים ומוכר נרות.
עלינו לקברה של ללה סוליקה - הקדושה שנהרגה באופן טראגי על קידוש השם בגלל התנגדותה להינשא לבנו של אחד מחשובי העיר טאנג'יר – סיפור אשר עורר סערה גדולה מאוד במרוקו ובאירופה. בקברה של ללה סוליקה פגשתי באישה ערביה שלקחה ממני נר, הדליקה אותו על קברה של ללה סוליקה וקראה את "סוראת אל פאתחה" המדברת על רחמנותו של הקל, על יום הדין ובסופה בקשה להנחות את בני האדם בדרך הישר.
אכן כן, ללה סוליקה נחשבת לקדושה אצל היהודים וגם... אצל המוסלמים במרוקו. לאות הוקרה, גג קברה של ללה סוליקה נצבע מדי כמה חודשים – פעם בכחול המייצג את היהדות ופעם בירוק המייצג את האיסלאם.
לאחר ההשתטחות אצל ללה סוליקה ביקרנו בקברם של רבי רפאל משה אסקורי, רבי יהודה אבן עטר ורבני משפחות צרפתי, מונסניגו ואבן דנן. מבית הקברות המשכנו לבית הכנסת העתיק של משפחת אבן דנן שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. בית הכנסת יפה ומרשים המשלב מספר סגנונות ארכיטקטוניים כשמתחתיו ישנו מקווה טהרה וארון הקודש בו שוכן ספר תורה בן 500 שנה. בולט במיוחד מכסה עגול הנמצא באמצע בית הכנסת - מכסה זה צופה למקווה שמתחת בית הכנסת - פתרון לגודלו הקטן של המקווה והצורך להושיב בלנית בצורה נוחה.
לסיום החלק היהודי ביקרנו בביתו של הרמב"ם בעיר העתיקה בפאס – בית קטן בן עשרות מטרים בודדים בו חיה משפחה מוסלמית המארחת קבוצות ויחידים. בביתו של הרמב"ם דיברנו על כך שהרמב"ם למד את חוכמת הרפואה והמתמטיקה באוניברסיטת אל קיראווין הסמוכה - דבר שניכר בספר הרפואות אותו כתב עם מונחים רבים שלא בשפה הערבית הספרותית אלא בדאריג'ה - הערבית המרוקאית.
לאחר יציאתנו מהמלאח' הלכנו לעבר בית מלאכה לריקוע נחושת, שם על פי המסורת עובדים אך ורק באבן ובאיזמל פשוט עד שלוש שעות ביום ומייצרים ריקועי נחושת וכלים מסורתיים מדהימים ביופיים. משם המשכנו לשווקים הצבעוניים של פאס ולמדנו את אומנות המיקוח המרוקאית.
אמנות המיקוח במרוקו היא משהו שבין אמנות מסורתית לספורט לאומי. כל חנות מחזיקה גם כמה "לוכדי תיירים" – נערים צעירים שמקבלים עמלות על כך שהם מכניסים תיירים לחנויות. הנערים כבר ידאגו להסביר לבעל החנות בקודים שלהם מי הם הקונים ואם הם מתווכחים על המחיר, וזאת בהסתמך על שיטות ה"ריגול" שלהם בחנויות קודמות - למשל היהודים נודעים ככאלה שעומדים על המקח אך נחשבים לקונים טובים ועל כן הנער יאמר לבעל החנות במרוקאית "באו האנשים שאין להם מסגד ברחוב", כשהכוונה ליהודים.
אז איך מנהלים את המשא ומתן. נכנסתם לחנות? קודם כל יציעו לכם איך לא... בראד א תאי – קנקן תה צמחים מרוקאי וידברו איתכם על הא ועל דא עד שסחור סחור יגיעו איתכם לשאלה מה אתם רוצים לקנות. מהשלב הזה אתם אמורים לדעת שאתם במשא ומתן – השיחה בהתחלה נועדה אך ורק בשביל להבין כמה כסף יש לכם והאם אתם אנשים אמידים או לא. כשתגידו מה אתם רוצים, מיד ינחתו עליכם כמויות של מוצרים שיבלבלו את עיניכם – קחו את הזמן בלי להתבייש, אם תמהרו תבינו ביציאה מהחנות שקניתם את כל מה שלא רציתם. כשתגיעו לחשבון תקבלו מחיר שאמנם לא יראה לכם גבוה בכסף מרוקאי, אבל זכרו שזה מחיר שבעל החנות לא מדמיין לקבל. אל תתביישו ותגידו שליש מהמחיר – לא יסלקו אותכם מהחנות, מקסימום המוכר יעלה קצת את המחיר לכיוון הארבעים - חמישים אחוז. זכרו, כל עוד הוא מרוויח כמה דיראהמים (המטבע המרוקאי) הוא יבצע את העסקה.
תופעה שאני ממש לא אוהב היא של מדריכי טיולים למרוקו העושים יד אחת עם סוחרים שמעלים בכוונה את המחירים וגוזרים עמלות שמנות על חברי הקבוצה. לסיום, כלל ברזל: התמקחתם וסגרתם מחיר? לעולם אל תנסו להוריד עוד ממה שסגרתם - זה מאוד מאוד לא מקובל בקוד הכבוד המרוקאי.
המשכנו למדינה של פאס דרך באב בו ז'לוד (שער העורות). נכנסנו לאיזור בו עד היום מעבדים עורות בשיטות מסורתיות בבורות המכילים צואת בהמות וחומצות טבעיות ולמדנו על עיבוד העורות. טרם הכניסה לאיזור חילקתי לחברי הקבוצה עלי נענע אותם תחבנו באף... כן, הריח קשה מנשוא והנענע מפיגה אותו.
מעל הבורות ראינו בחורים צעירים וחסונים המעבדים את העורות, אך כמה חבל שאותם עניים לא יגיעו לגיל ארבעים וחמש בגלל הגזים והריחות אותם הם נושמים שעות ארוכות במשך ימי חייהם הקצרים. בסיום קנינו מוצרי עור משובחים מתוצרת מקומית. משם המשכנו בסמטאות אפופות המסתורין של פאס וראינו את הסקאייה – אותן מזרקות שהובילו מים לעיר העתיקה מזה מאות שנים ושעד היום החיים מתרכזים סביבם.
לאחר צעידה קצרה בסמטאות נכסנו למדרסת בו אנינייה, מדרסה מדהימה ביופיה שבתוכה נמצאים יצירות סטוקו – הפיסול בגבס המרוקאי לצד יצירות קרמיקה מדהימות המייצגות את האומנות האיסלאמית המיוחדת לפס. במדרסה למדנו על תולדות היצירה בקרמיקה ובגבס שהתפתחה בגלל האיסור הדתי לצייר ושנאכף בחומרה במשך מאות שנים.
לאחר הביקור במדרסה נכנסנו לסוק אל נאז'רין – שוק הנגרים בו עוסקים מאות נגרים בעבודות גילוף עץ מדהימות, ולמוזיאון העץ המציג את תולדות התפתחות הפיסול בעץ ועבודות נגרות מדהימות ביופיין. המבנה של המוזיאון שוכן בפונדוק (פונדק) עתיק הספון בעץ – במוזיאון תראו מעגלות ילדים ורהיטי חתונה ועד לכלי נגינה משובבי עין המשובצים בפנינים.
בסיום היום הגענו לריאד – מלון הנמצא בביתה של משפחה עשירה מאוד ומעוצב בסגנון מלכותי. הריאדים אמנם יקרים מעט אך נותנים תמורה מדהימה לכספכם – אפשר לומר שזו חוויה של פעם בחיים. לאחר התארגנות קצרה ביקרנו בחמאם המרוקאי – לתיירים שזו להם הפעם הראשונה זו חוויה של היכרות מחדש עם עור הגוף. לאחר ארוחת ערב שכללה את מיטב הדגה המרוקאית יצאנו למועדון סמוך בו קיימנו ערב שירה אנדלוסית ומרוקאית.. לעין והאוזן הישראלית מאוד קשה להסתגל לתרבות האיטית בה מתנהלים ערבי פולקלור אלו שמייצגים את הנחת רוח הלאומית של תושבי מרוקו, כמה כוסות מאחיה – העראק המרוקאי - יחפו על העייפות ויגרמו לכם לישון עם חיוך תוך שאתם חולמים על סמטאות מסתוריות וצבעוניות.
- בפרק הבא: הטיול לשולי הסהרה.
