משרד הביטחון יפצה דיירים על נזקי מים

בתחילת מאי 2013 גילו התובעים רטיבות בתקרת דירתם. כשעלו לבדוק את מקור הנזילה הם נתקלו בדירה ריקה ונעולה שהתבררה כשייכת למשרד הביטחון – דבר שהקשה על איתור התקלה ומטבע הדברים גרם להחמרת הנזק. מאוחר יותר התברר שמדובר בצינור שהתפוצץ.

לטענת התובעים, מיד עם גילוי הרטיבות הם פנו לנציגי המשרד בבקשה לתקן את התקלה ולפצותם על הנזקים, אך רק כעבור למעלה משבועיים תוקנה הנזילה והותקן צינור חלופי.

כן טענו התובעים כי בתגובה לבקשתם לפיצוי, הסכים המשרד לתקן את הנזקים רק בתנאי שהם יחתמו על מכתב וויתור תביעות עוד לפני התחלת העבודות. התובעים סירבו לדרישה "הבלתי מתקבלת על הדעת", וכך נותרה הדירה חודשים ארוכים במצבה ההרוס שאף הלך והחמיר עם הזמן.

בהמשך, בשל הרטיבות וריח הטחב שגרמו להם לקשיי נשימה, עזבו התובעים את הדירה ועברו להתגורר אצל בנם לתקופה שהתארכה מעבר לצפוי ונמשכה כשנה וחצי.

לבסוף, סיפרו התובעים, הם שיפצו את דירתם אולם רק לאחר חודשים ארוכים, וזאת בשל קושי במימון השיפוץ, וכן המתנה לשיפוץ הצנרת בדירה שמעליהם מחשש לנזילות חוזרות.

בתביעה שהגישו, טענו התובעים לנזק בסך כ-107 אלף שקל הכולל, מלבד את עלויות התיקון לפי חוו"ד מומחה, גם פיצוי על עוגמת הנפש וגם פיצוי בגין הפסד דמי שכירות למשך התקופה שהתגוררו מחוץ לבית, נזק לתכולה והחזר תשלומי חשבונות.

בתגובה לתביעה, משרד הביטחון טען כי מקור הנזילה היה בצינור המרכזי המשותף לכל הבניין, כך שהכתובת לתביעה היא ועד הבית.

עוד נטען כי התובעים אשמים לפחות בחלק מן הנזקים – מה שנקרא בלשון המשפטית "אשם תורם" – בכך שלא תיקנו בעצמם את התקלה ואף הפרו את חובתם להקטין את הנזק בכך שהשתהו בתיקון הנזקים שנגרמו לדירתם.