התאונה אירעה בשעת בוקר בחודש מאי 2012. התובעת שהתה בשטח המרוצף בחצר האחורית של הבית. בשלב כלשהו היא נפלה, לאחר שרגלה נתקלה במרצפת שבלטה באופן חריג לעומת מרצפות סמוכות.
היא פונתה אל ביה"ד ברזילי, שם אובחן שבר במרפק. בחלוף זמן התברר שנותרה לה נכות קבועה בשיעור של 10% בגין הגבלת תנועה ביד ימין.
בתביעה שהגישה בבימ"ש השלום בתל-אביב נגד חברת עמיגור – המנהלת את הנכסים באתר הקראווילות – ונגד חברת הביטוח הראל, התובעת טענה כי עמיגור אחראית לנזקיה, כיוון שהתרשלה בבניית הבית ובתחזוקתו השוטפת.
לדבריה, לפני התאונה היא פנתה מספר פעמים לעמיגור בנוגע למרצפת הבולטת – היא "המפגע" – אולם נאמר לה שהדבר לא יתוקן.
עמיגור והראל הכחישו את עצם התאונה וטענו כי הנפילה אירעה בלי קשר למפגע. בכל מקרה, לשיטתן, האחריות לתאונה רובצת כולה על כתפי התובעת, שלא נקטה באמצעי זהירות מתאימים על אף שהיא גרה בבית משנת 2005, כך שהיא (ובני משפחתה) בעלת השליטה הבלעדית בנכס.
בהקשר זה עמיגור אף הכחישה שהתובעת פנתה אליה, וטענה כי גילתה על המפגע לראשונה רק לאחר המקרה.
סתירה פנימית
השופט ישי קורן חילק את הכרעתו לשלושה שלבים. בשלב הראשון, לאחר שתיאר וניתח את עדויות התובעת ובעלה, השופט נתן בהן אמון מוחלט וקבע כי התאונה התרחשה כגרסת התובעת, וכך גם בשאלת הדיווח לעמיגור.
בשלב השני נדונה השאלה מי נושא באחריות. השופט הדגיש כי בטענת עמיגור ישנה סתירה פנימית – מצד אחד היא מבקשת להסיר מעצמה כל אחריות למצבו של הבית, אך באותה נשימה טוענת כי הסיבה שהליקוי לא תוקן היא שהתובעת לא הודיעה עליו.
בהקשר זה השופט הצביע על כך שדו"ח התיקונים, ולפיו עמיגור ביצעה בבית התובעת עבודות שונות בשנים 2007-2015 "מעיד כאלף עדים" כי האחריות לתחזוקת הבית הייתה מוטלת עליה.
"ממה נפשך, אם מדובר בליקוי שתיקונו אינו באחריות עמיגור, מה יעלה ומה יוריד הדיווח של התובעת. נראה, כי ברור גם לעמיגור שהאחריות למצבו הפיזי של הבית מוטלת על עמיגור שבנתה את הבית והייתה מופקדת גם על אחזקתו השוטפת", ציין השופט.
נקודה זו סוכמה בדברי ביקורת נוקבים: "טוב הייתה עושה עמיגור לו נמנעה מהעלות טענות שמקומן לא יכירן מפי גוף ציבורי שמוטלת עליו חובת הגינות מוגברת".
השופט הוסיף שגם לפי חוק השכירות חובת התיקון אינה על השוכר, וציין כי "דברים אלה נכונים שבעתיים בהתחשב בנסיבות שבהן נעקרו התובעת ומשפחתה מביתם בגוש קטיף והועברו שלא ברצונם לאתר ה'קראווילות' בניצן".
עם זאת, השופט הטיל 25% מן האחריות על התובעת, כיוון שהיא הכירה את המפגע והיה עליה לנקוט משנה זהירות בהליכתה.
בשלב השלישי של פסק הדין השופט ניתח את הנזקים השונים שנגרמו לתובעת בעקבות נפילתה. בסיכומו של דבר, השופט חייב את הנתבעות בפיצויים בסך 109,000 שקל (145,400 שקל בניכוי אחריותה של התובעת), בין היתר עבור כאב וסבל והפסדי שכר. בנוסף, הנתבעות חויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 25,518 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד טל ביבר
- ב"כ הנתבעות: עו"ד יעל שוורץ
עורכי דין נזקי גוף • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד מרדכי עמוס עוסק ב- דיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.