בתביעה שהוגשה בשנה שעברה לבית המשפט המחוזי בחיפה ביקש הרוכש להצהיר עליו כבעל חלקת קרקע של כ-650 מ"ר ביישוב כליל.
התובע טען כי רכש את החלקה בשנת 2006 תמורת 10,000 שקל. העסקה דווחה לרשויות, ובשנת 2008 התקבלו האישורים הדרושים לרישומו כבעליה. אלא שאז התברר לו שלא יוכל לבצע את העברת הזכויות מפני ששנה קודם לכן נרשמה הערת אזהרה על הקרקע לטובת אחיינו של המוכר.
לפי גרסת הרוכש, בנו של המוכר הודיע לו כי הערת האזהרה נרשמה בטעות, וכי ידאג למחיקתה אך לא עשה זאת ולכן נאלץ לפנות לעזרת בית המשפט. התובע טען כי לדעתו, המוכר (שהלך לעולמו טרם הגשת התביעה) עשה יד אחת עם בנו ואחיינו כדי לשלול ממנו את הזכויות בקרקע.
הנתבעים, בנו של המנוח ואחיינו, חלקו על טענות התובע. הבן הכחיש כי אי פעם הבטיח למחוק את ההערה, והסביר כי החלקה נמכרה בשנית, לאחר שהתובע לא עמד בתנאים שהוצבו לו בחוזה המכר.
לדברי הבן, העסקה בין התובע לאביו הותנתה בכך שהתובע יסייע במציאת עבודה לאחותו, אך הוא לא קיים את הבטחתו ולכן העסקה בוטלה. טענה זו הוכחשה על ידי התובע מכל וכל.
אחיינו של המנוח סיפר בתורו כי רכש את החלקה כדין, כדי לעזור למנוח שנקלע אז למצוקה כלכלית. בכל מקרה, הוא טען כי לא ידע על העסקה עם התובע ואף האשים אותו ב"תאונה המשפטית", משום שלא טרח לרשום לטובתו הערת אזהרה בסמוך למועד העסקה ב-2006.
ניסו להחזיר את החלקה למשפחה
השופט אמיר טובי כתב כי לא ניתן יהיה לעולם לדעת בוודאות מדוע המנוח התקשר בשתי עסקאות נוגדות, אולם ברמה המשפטית העדויות מראות כי העסקה השנייה נעשתה למראית עין, במטרה להחזיר את החלקה "לחיק המשפחה".
השופט קבע כי מאחר שהעסקה עם התובע לא הסתיימה ברישום ואילו האחיין כן רשם הערת אזהרה בטאבו, ניתן היה לקבוע כי החלקה שייכת לו אף שהייתה מאוחרת בזמן אם היה מצליח להוכיח שהתנהל בתום לב.
אלא שהעדויות בתיק אינן מעידות על תום לב. בעוד התובע השאיר על השופט רושם מהימן, הבן והאחיין מסרו לטעמו עדות תמוהה. כך למשל, טענת הבן לקיומו של "תנאי מתלה" הופרכה בלשון ההסכם עצמו, שאינו נוקב בתנאי כזה, ובעדות עורך הדין שערך אותו ולא זכר שהיה איזשהו תנאי לביצועו.
בנוסף, השופט הוסיף כי קשה לקבל את טענת האחיין שהמנוח היה זקוק לכסף במיידי, בהתחשב בכך שהוא מכר לו רק חלק מהחלקה, תוך ששמר לעצמו שטח בעל ערך כספי לא מבוטל.
בתוך כך, השופט ציין כי אינו מתעלם מכך שהתובע השתהה ברישום הערת האזהרה בטאבו ואף בהגשת התביעה, אולם הוא הסביר כי הוא מאמין לעורך הדין שהעיד כי עד לרגע האחרון התובע האמין שהמחלוקת תיפתר בדרכי נועם, וללא צורך לפנות לבית המשפט.
משכך, השופט הצהיר על התובע כבעל הקרקע והורה על מחיקת הערת האזהרה לטובת האחיין. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,550 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד האשם שחאדה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יוסף עודה, עו"ד עלא גנטוס זכי עסאף
עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד אור ירקוני עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.