התביעה נגד ביטוח לאומי הוגשה בשנת 2013, לאחר שדחה את בקשת המבוטחת להכיר בה כנפגעת עבודה על פי עקרון המיקרו-טראומה.
התובעת (66), ששימשה במשך שנים רבות אחות בבית החולים "שיבא" תל השומר, טענה כי לכאבי הגב והצוואר מהם היא סובלת, שלימים הפכו למחלה ניוונית, יש קשר ישיר לאופי העבודה שלה. היא סיפרה, כי ב-18 השנים האחרונות לעבודתה שובצה במרכז לטרשת נפוצה וטיפלה בחולים במצב קשה. הטיפול דרש ממנה, לדבריה, להתכופף ולהרים את החולים במאמץ אדיר.
אלא שביטוח לאומי סבר שאין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין מצבה הרפואי, לפחות לא קשר משמעותי שמצדיק תשלום של גמלה. מכל מקום, לטענתו, המחלה התפרצה בעקבות גילה המתקדם.
החמרה משמעותית
מומחה רפואי שמינתה השופטת רוית צדיק מבית הדין לעבודה בתל-אביב, הגיע למסקנה ברורה לפיה קיים קשר סיבתי ברור בין תנאי עבודתה של התובעת לבין נכותה.
על פי המומחה, הדרישות והמטלות בהן הייתה צריכה התובעת לעמוד גרמו לה לפגיעות חוזרות, כל זאת על רקע של "חולשה בסיסית" טבעית במבנה עמוד השדרה.
אך גם לאחר קבלת חוות הדעת התעקש הביטוח הלאומי שהתובעת לא נחשבת לנפגעת עבודה. אולם השופטת צדיק העדיפה את חוות דעתו של המומחה האובייקטיבי.
השופטת ציינה כי אין מחלוקת שעבודת התובעת הצריכה ממנה להתכופף ולאמץ את הצוואר והגב עשרות פעמים ביום, במשך שנים. בהתחשב בכך ובאמור בחוות הדעת לא נותר מקום לספק שהפגיעות הזעירות הרבות בעבודתה הצטברו בסופו של דבר לכדי פגיעה משמעותית שהחמירה את מצבה הרפואי.
משכך, עמדת הביטוח הלאומי נדחתה והתובעת הוכרה כנפגעת עבודה על דרך המיקרו-טראומה. ביטוח לאומי חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אורטל יונה
- ב"כ הנתבע: עו"ד עדי עזר אשכנזי
עורכי דין ביטוח לאומי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד גבי זרוק עוסק ב- דיני ביטוח
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.