אנוכי שמי ה' - הפיוט שמבקר פעם בשנה

שירת הבקשות כפי שראינו בעבר, מכילה פיוטים רבים העוסקים ביום השבת, בסגולותיו ומעלותיו, במצוות שמירת השבת ואפילו כאלו המפרטים את הלכות השבת ('אליו מי הקשה' מאת ר' אברהם אבן עזרא בו עסקנו לפני מספר שבועות). בחלק מהפיוטים ניתן למצוא גם אזכורים לדיבר "זכור את יום השבת לקדשו..." בין-השאר בפיוט 'יה קדוש יושב תהילות' "ברך אלי זאת החברה; אשר היא מפז יקרה; בזכות שבת החמודה; בדברות עשרה" ב'יום זה שירו לאל' "על כן הוא ציווה זכור ושמור.. " בפיוט 'דרשתי את שם ה' ' "דיברות עשרה נשמור; עם מצוות זכור ושמור.." ועוד.

לעומת זאת, קיים רק פיוט אחד בסדר הבקשות העוסק באופן מובהק ובלעדי בעשרת הדברות "אנוכי שמי ה'" (סימן: אני דוד דיין חזק) והוא אשר מהווה את התזכורת המשמעותית ביותר לפרשת השבוע ועשרת הדברות שבתוכה.

אנכי שמי ה'

אָנֹכִי שְׁמִי ה' אֲשֶׁר נִגְלֵיתִי בְסִינַי

צִוִּיתִי לְעַם הֲמוֹנַי. לֹא יִהְיֶה לְךָ עַל פָּנָי

נוֹקֵם עָוֹן אָב עַל בָּנִים לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים

לְעוֹבְדֵי פֶסֶל וְשׁוֹנִים. זוּלַת אֱלֹהִים ה'

יְשַׁלֵּם לָהֶם פָּעֳלָם שַׁדַּ-י צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם

גָפְרִית אֵשׁ אַמְטִיר בִּגְבוּלָם. כָּל נוֹשֵׂא שָׁוְא שֵׁם ה'

דּוֹרְשֵׁי הָאֵל עַם קְדוֹשׁוֹ זִכְרוּ שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ

וּמְשַׁמְּרוֹ בְּכָל נַפְשׁוֹ. יֵרָצֶה לִפְנֵי ה'

וְאֶת אָב וָאֵם תְּכַבֵּד וְאַל תְּהִי כְּשֶׂה אוֹבֵד

לֹא תִרְצַח וְלֹא תְאַבֵּד. כָּל נֶפֶשׁ בָּרָא ה'

דַּרְכֵיכֶם אַתֶּם הֵיטִיבוּ לֹא תִנְאֲפוּ לֹא תִגְנֹבוּ

וּלְעוֹלְמֵי עַד לֹא תָשׁוּבוּ. מֵאַחֲרֵי אֵל ה'

דְּרָכַי שְׁמֹר וֶחְיֶה וְעֵד שֶׁקֶר לֹא תִהְיֶה

וְלֹא תַחְמֹד כְּכָל גוֹיֵי. כִּי הֵם לֹא בָחַר ה'

יוֹם שַׁבָּת בּוֹ תָנוּחַ עוֹלַת תָּמִיד לִזְבֹּחַ

וּבוֹ תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחוֹחַ. קָרְבָּן הוּא לַה'

יַיִן מָתוֹק בּוֹ תְקַדֵּשׁ בְּיוֹם שַׁבָּת מִקְרָא קֹדֶשׁ

וְדִבְרֵי תוֹרָה תְחַדֵּשׁ. לְרָצוֹן לִפְנֵי ה'

חָזָק לְשִׁמְךָ מְיַחֲלִים חֲצוֹת (בְּעוֹד) לַיְלָה מְהַלְּלִים

"אנוכי שמי ה' " (מקאם נהוונד) מופיע כחלק מהרצף בו אנו עוסקים בשבועות האחרונים - הרצף במקאם נאוו'ה (ברובו) המוביל אל מחצית הסדר. הפיוט, בן עשרת הבתים, עוסק ברובו בתיאור ופרוט עשרת הדברות ובשלושת בתיו האחרונים ביום יום השבת באופן כללי יותר. ייתכן כי דווקא בשל נושאו הייחודי של הפיוט הוא זוכה ליחס מקפח במידת-מה, שכן, בחלק גדול מהשבתות מדלגים מעליו אל הפיוט שאחריו והוא זוכה להיות מושר רק בשבת פרשת יתרו. מצד שני אולי דווקא זה מעניק לו איזשהו מקום של כבוד כי דרכו למעשה מציינים את אזכור עשרת הדברות בפרשת השבוע.

פיוט זה הוא אחת הדוגמאות הבולטות להבדלים אשר נוצרו עם השנים בשירת הבקשות בין הקהילות החלביות ברחבי העולם (בעיקר אמריקה) לבין אלו הישראליות-ירושלמיות. בקהילות החלביות שרים את הפיוט בשני לחנים (המשמשים כיחידה אחת) בעלי אופי פשוט וקליל-יחסית במקאם ביאת, כאשר הם מתחלפים לסירוגין בין בתי הפיוט השונים. בירושלים לעומת זאת מושר הפיוט בלחן איטי ועמוק יותר במקאם נהוונד. כפי הניתן לשער הקהילות החלביות הן המשמרות את הלחן המקורי על-פיו נכתב הפיוט ואילו הלחן הנהוג בירושלים הוצמד לו במהלך השנים לאחר הגעת מנהג שירת-הבקשות מחלב לירושלים בראשית המאה העשרים.

הגרסה החלבית בביצוע פייטני הקהילה בניו יורק: