בפברואר 2016 התגרשו בני זוג, הורים לשלושה ילדים. בבקשה שהגיש הגרוש לבית הדין הרבני בחיפה הוא דרש פירוק שיתוף בדירת המגורים של הצדדים, כך שהיא תימכר והתמורה תחולק שווה בשווה.
האישה התנגדה וציינה שהיא מעוניינת להמשיך לגור בדירה עם הילדים. היא ביקשה שהדירה לא תימכר אלא שחלקו של התובע בנכס יועבר אליה על חשבון התשלומים העתידיים שהוא חייב בהם עבור "מדור" (קורת גג) לילדיהם.
לטענתה, לנוכח שכרו הנמוך וחוסר היציבות התעסוקתית של התובע, קיים חשש שהוא לא יעמוד בתשלומים עתידיים ולכן יש להעדיף את אינטרס הבטחת המגורים לילדים על פני זכותו הקניינית בדירה. עוד לדבריה, אם הדירה תימכר התובע יבזבז את הכסף על הימורים.
התובע עמד על בקשתו למכור את הדירה וציין שעל בסיס התמורה שתתקבל יוכל כל אחד מהצדדים לקחת משכנתא ולרכוש לעצמו דירה. הוא הדגיש שהוא זקוק לכספים שכן כיום אין לו היכן לגור והוא מלין את הילדים אצל אמו כשהם בחזקתו.
התובע הוסיף שימשיך לשלם את דמי המזונות, כפי שעשה עד היום, וגם ישלם בעתיד דמי מדור אם יחויב בהם בבית המשפט.
"הווית האבהות"
הדיינים אב בית הדין הרב יצחק אושינסקי, הרב דוד גרוזמן והרב אברהם דב זרביב קיבלו את הבקשה והורו על פירוק השיתוף בדירה.
הם הדגישו שעל פי ההלכה, כשמדובר בדירה הנרכשת על ידי בני זוג אין ספק שכוונתם היא לקיים את השותפות כל עוד הם נשואים. אך לאחר הגירושין, כל אחד מהם יכול לדרוש לפרק את השותפות ולקבל את חלקו בדירה.
עוד לדבריהם, עיקול חלקו של אחד השותפים נעשה רק במקרים בהם קיים חשש שבן הזוג לא יוכל לשלם את חובותיו. במקרה זה, האב משלם את המזונות שנפסקו לו ואין סיבה להניח שהוא לא ימשיך לעשות זאת.
ביחס לחשש בעניין ההימורים ציינו הדיינים שהדבר יכול לשמש בסיס לעיקול חלקו של הבעל רק ביחס לחוב קיים אך לא ביחס לחוב עתידי של מדור שטרם בא לעולם.
בהקשר זה הבהירו הדיינים שעילת החיוב במזונות ומדור היא מכוח "הוויית האבהות" ולכן מתחדשת מעת לעת. כלומר, לא מדובר בחוב אחד שחל עם לידת הילד ולכן לא ניתן לשעבד נכסים של האב לטובת מזונות (או מדור) עתידיים.
הם הוסיפו כי בקשת התובע מתיישבת עם זכות הקניין החוקתית שלו ועם הוראות חוק המקרקעין המאפשרות לכל שותף בנכס לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף.
ביחס לטענת האישה שיש להעדיף את זכות הילדים לקורת גג ציינו הדיינים שמניעת הפירוק לא בהכרח פועלת לטובת הילדים שכן היא פוגעת במשאבים הכלכליים של אביהם וביכולתו לספק את צרכיהם.
הם הוסיפו כי אמנם במקרים מסוימים כשיש נכסים נוספים יש לשאוף לגמישות באיזון המשאבים באופן שיאפשר לילדים להוסיף לגור בדירה שאליה הם מורגלים, אך זה אינו המקרה שכן מדובר בנכס היחיד של הצדדים.
בנסיבות אלה דחו הדיינים את בקשת הנתבעת לקבל את חלקו של התובע בדירה והורו על פירוק השותפות לאלתר.
- ב"כ התובע: עו"ד אבי אמר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שיראל בר
עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עו"ד זיוה עירון עוסק/ת ב- דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.