יעקב סלע, יועץ תקשורת כיום ותושב גבעות איתמר, חשף בסוף השבוע את סיפורו המזעזע כילד חרדי, תושב שכונת רמות בירושלים, בן למשפחת חוזרים בתשובה, שהותקף באכזריות בידי מי שהתברר לימים כתוקף סדרתי של ילדים, עד החודשים האחרונים.
"כילד לא אהבתי את הבית, ההורים שלי נפלאים אך הדבר לא היה תלוי בהם. הייתי ילד שאוהב את הרחוב, את המרחב ואת החברה. אחרי החיידר הייתי מגיע הביתה, חוטף משהו לאכול, ותיכף יוצא לשחק. בית הכנסת היה מקום המפגש עם החברה", כתב סלע בדף הפייסבוק. "בית הכנסת היה מחולק לחסידים וליטאים. תמיד קינאתי בחסידים המאוחדים כולם, תמיד ניסיתי להצטרף לחבורה הזו, אך מחסום שפת היידיש הפריד בינינו".
"את המתמידים של הרב ח' מכירים כולם. אציין שבכל ריכוז חרדי יש מתמידים, בו ילדים קוראים תהילים ומקבלים ממתק, אך במתמידים של הרב ח' הכל היה שווה יותר. יושבים מאות ילדים וצועקים בגרון ניחר תהילים, אח"כ פרקי אבות ובסופם שרים את השירים המעודכנים בפלייליסט החרדי. כשמאות ילדים שרים יחד, אי אפשר שלא להצטרף. עד היום אני נהנה לשמוע מחלון הוריי את אותה השירה והממתקים, אוי הממתקים. אחרי השירה האדירה, עובר הרב ח' ילד ילד בשמו ומעדכן אותו בכמה ממתקים זכה, על פי מידת השתתפותו. המינימום הוא שניים, והמקסימום ל"חתן" (בהגייה חרדית עם שני קמץ) שמקבל בערך 12 ממתקים", מספר סלע.
סלע ממשיך ומספר כי "בסיום, המתמידים פורסים על שולחנות בית הכנסת חבילות של הממתקים הכי מעודכנים בשוק, מגלידות וארטיקים עד חבילות חטיפים גדולות. סוכריות שוות בקצה אחד וחבילות של קלפי רבנים בצד השני. כמובן שהיו פרוטקציונרים, שהיו מקבלים המון, וילדים נשכחים קיבלו באופן קבוע את המינימום - אני הייתי שייך לאחרונים.
"את הממתקים היו מאכסנים במקלט ובעוד חדר צדדי בבית הכנסת. כמה כספה נפשי באותו מפתח למקלט. 'אם אני לא מצליח לקבל ממתקים בדרכים ישרות ננסה בדרך עקלקלה', חשבתי לעצמי, ילד בן 9-10, אל תשפטו. כל שבוע הייתי צועק חזק יותר, אך דבר לא עזר. סתם ילד קטן ולא נספר שמקבל את המינימום. אך אז הוא הגיע, האיש והמפתח, 'שייע'.
"עיני נץ היו לו לשייע. הוא ראה כמה כספה נפשי באותו מפתח והוא, שהיה לו, הציע לי אותו. כמובן שרציתי את המפתח, והייתי מוכן לעשות בשבילו הכל. כמובן שהסכמתי לבוא לעזור לו רגע במקלט של רובין 6 (ואולי היה זה בכלל רובין 8?). במקלט של רובין 6 ביקש ממני שייע לנגוע בי. לא הבנתי מה הוא רוצה, אך כשעומד המפתח אל האושר מנגד - אתה לא מתנגד. הסכמתי לו לנגוע לי רק בבטן, מעל הציצית. שכבתי שם על מזרון והוא החל לגעת בי. לא זוכר תוך כמה זמן הוא סיים, אך בפעם הזאת לא היה דבר מעבר (חמור ומזעזע כשלעצמו). קיבלתי את המפתח והייתי מאושר. לעבודה ולמלאכה, עכשיו אפשר לגנוב ממתקים. ושוב אל תשפטו. מדי יום יומיים הייתי נכנס ובולס חטיפים, לא מקפח גם את הכיסים. בכללי היו אלו רגעי אושר צרופים.
"עד שבאחת הפעמים בהם סעדתי במקלט, הגיע שייע, על פניו לבש ארשת תדהמה "מה אתה עושה פה? למה אתה אוכל ממתקים?", גמגמתי, לא הייתה לי תשובה, חשבתי שהוא חבר איתי בקנוניה אך הסתבר שלא. "אני אלשין עליך לרב ח", אמר. התחלתי לבכות, "רק לא זה", חשבתי, "מה אני אעשה בשבתות?", הרב ח' בטוח לא יסכים לי להשתתף יותר במתמידים".
בשלב זה מפרט סלע את ה"פתרון" של שייע - ביצוע מעשים חמורים ונוראיים, כאשר הרגיש אך לא ידע איך להגיב ומה עובר עליו. "מאז זה הפך לריטואל קבוע. הוא היה פוגש אותי בבית הכנסת, וקדימה לחדר תה/ מקלט בית הכנסת/ מקלט רובין 6/ חדר מול מקלט בית הכנסת ועושה בי את זממו. אני זוכר איך אני מאיר עם שעון הקאסיו המשוכלל שלי לבדוק כמה זמן כבר עבר, איך הייתי מחשב על פי תזמוני עבר כמה זמן עוד נותר". סלע מתאר את ההשפלה ואת הריח המסריח שהיה נודף ממנו.
יום אחד זה הפסיק, מספר סלע, הוא לא יודע למה אבל יום אחד שייע הגיע לבקש ממנו סליחה, הוא עמד להתחתן. האו סלח לו, כשהוא מבחין כי הוא מבקש סליחה מילד נוסף. בשנה האחרונה המראות חזרו אל יעקב סלע והוא החליט להוציא את הסיפור.
סלע מספר כי במהלך כתבה לערוץ 10 על הנושא, הוא ערך עימות טלפוני עם שייע שהודה כי הוא ממשיך לפגוע בילדים וזאת לטענתם בידיעת רב השכונה.
במהלך השיחה הטלפונית בין יעקב סלע ו"יוסי" - מותקף נוסף בשם בדוי, שייע הודעה בתקיפת ילדים נוספים, האחרונה שבהן - לפני חצי שנה, אחותו של יוסי. שייע התחנן בפניהם שלא יפנו למשטרה. יוסי, זעק בטלפון: "בכל המשפחה שלי? בכל המשפחה שלי פגעת? אין לך בושה?".
שייע שלח אותם לרב בשכונה, שלטענתו יודע וזימן אותו לשיחות בעבר ואפילו הזהיר אותו כל הזמן.
בשיחה עם אריאלה שטרנבך ב-ynet, אמר הרב: "אני לא הזהרתי, לא ידעתי על זה. רק לפני שהוא התחתן נתתי לו עידוד, (כי) ברגע שהוא מתחתן אז הוא בכלל אחרת לגמרי. ידעתי שיש לו בעיות, שיש לו חשק, אבל לא ידעתי פרטים".
הרב שמע שהוא הודה במקרים נוספים ואמר: "אבל הוא התחתן. אם הוא התחתן והוא כל כך מבסוט מהאישה שלו, אז נראה לי שאין מקום לחשש, ואם יש מקום לחשש אז אפשר לטפל בו. זה מה שאני חושב. אני דיברתי איתו לפני החתונה, אמרתי לך, שהרגשתי עליו קצת ירידה".
הרב הוסיף והסביר כי "אם יש בן אדם שמסתובב ומסוכן לציבור צריך לטפל בו. פה אני לא מרגיש הוא מסוכן, הוא התחתן".
אם הוא התחתן, זה אומר שהוא לא יפגע שוב בילדים?
הרב: "הוא לא יפגע, לא נראה לי. אני יודע רק מהמחנכים שלו שאומרים שהוא לא חשוד בכלל עכשיו, מכיוון שהוא מבסוט מהאישה שלו. אני מסביר לך שאם את מדברת על חשש של מזיק, לדעתי אין שום חשש בגלל שהוא מאוד מבסוט עם האישה. כל הבעיה שלו הייתה, ולמה דווקא לפני שהתחתן? אז אני אסביר לך. לפני שהתחתן היה לו כבר את הכלה, כבר התארס, ועדיין לא היה לו אותה, אז הוא השתגע. ככה נראה לי. לכן אמרתי, התחתן - אז אין לנו מה לחשוש".
מאוחר יותר, בשיחה נוספת, אמר הרב כי "לא אמרו לי אף פעם דברים שעכשיו מספרים לי, לא אמרו לי. לא סיפרו לי ולא אמרו לי דברים שעכשיו אני שומע. לא אמרתי אף פעם שאסור להתלונן. אם יש דברים שבאמת חייבים להתלונן, אז חייבים להתלונן. לא אמרתי אף פעם דבר כזה. זה שקר וכזב".
בשלב זה, הוריה של הילדה הקטנה שנפגעה לפני חצי שנה, מסרבים להגיש תלונה במשטרה בגלל שהרב, לדבריהם, לא מאשר להם להתלונן. בכך, למרות הודאתו של שייע, לא ניתן לעשות דבר ללא תלונה במשטרה.
ב-ynet לא הצליחו להביא את תגובתו של שייע.