הדובר שלח מכתב מכפיש – העירייה תפצה

בדיון נכח כתב הספורט של עיתון "צפון 1" המופץ בחיפה והצפון. לאחר הדיון שלח הדובר מכתב בדואר אלקטרוני לעורכת העיתון והלין בפניה שהכתב השמיע במהלכו "דברי גנאי ושקרים" נגדו ונגד העירייה באופן "המייצג באורח שלילי את העיתון ונוגד את כללי האתיקה העיתונאיים". העתקים מהמכתב נשלחו למו"ל ולמנהל העיתון.

בתביעת לשון הרע שהגיש הכתב כארבעה חודשים לאחר מכן הוא טען שהגיע לדיון לא במסגרת עיסוקו כעיתונאי אלא כאדם פרטי וידידו של חבר המועצה. לדבריו, הוא ישב בסוף האולם, לא פצה את פיו ובוודאי שלא הביע דעה או הכפיש אף אחד.

התובע הוסיף שהמכתב מהווה "פרסום שקרי ומשפיל" שנועד לפגוע בו ולנסות להשתיקו על רקע מתיחות קודמת בינו לבין הדובר.

הנתבעת, עיריית עכו, טענה מנגד שבכתבות שפרסם התובע בעבר הוא נהג לבקר בחריפות ולהכפיש את העירייה ועובדיה וניצל את מקצועו כדי לשמש "שופר" לידידו חבר האופוזיציה.

בהתייחס למכתב עצמו העירייה הסבירה שהכתב הגיע לדיון עם ידידו חבר המועצה והשניים התיישבו מאחורי הדובר. במהלך הדיון הכתב השמיע באוזני חבר המועצה שקרים ודברי גנאי כמו למשל: "הדובר הזה התרשל, הוא לא מקצועי, מגיע לו שיאכל אותה".

לדבריה, הדובר מצא "טעם לפגם" בהתנהגות זו שלח את המכתב לא במטרה לפגוע או להזיק לתובע אלא בתום לב ומתוקף תפקידו. לחילופין טענה העירייה להגנה של "אמת בפרסום".

אין זכר בפרוטוקול

השופטת לובנה שלאעטה חלאילה מבית משפט השלום בקריות ציינה שבעיני "הקורא הסביר" של המכתב התובע מצטייר כדמות שלילית וכמי שמספר שקרים על אף היותו בתפקיד עיתונאי. מאחר שהמכתב נשלח לעורכת העיתון בו עובד התובע מדובר ב"פרסום" לשון הרע.

לדבריה, אמנם החוק מעניק הגנה למי שמפרסם דברים מתוקף תפקידו אך לא מדובר בהגנה מוחלטת ויש להראות שהפרסום נעשה מכוח "סמכות על פי דין".

במקרה זה, גם אם תפקיד הדובר מחייב אותו להיות בקשר רציף עם העיתונות ולדאוג שהסיקור יהיה הוגן אין זה אומר שהוא רשאי לפנות למערכות העיתונים "ככל העולה על רוחו".

לקביעת השופטת, מאחר שפניית הדובר לא נעשתה על רקע כתבה שפרסם העיתון אלא רק כי התנהגות הכתב לא מצאה חן בעיניו, ההגנה אינה חלה.

עוד קבעה השופטת שהנתבעת לא הוכיחה שהדברים שנכתבו במכתב הם "אמת" שכן אין זכר להתבטאות הכתב בפרוטוקול הדיון. כמו כן, הדובר עצמו לא הצליח להיזכר מהן אותן אמירות פוגעניות שהכעיסו אותו והודה שהדברים נאמרו בלחש באוזני חבר המועצה בלבד.

השופטת סיכמה שנראה כי המניע לשליחת המכתב היה רצונו של הדובר לפגוע בעבודתו של התובע, בצורה כזו או אחרת, ואולי בכך "לחסוך או למתן את שבט ביקורתו בעתיד".

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה ופסקה לתובע פיצוי של 10,000 שקל.

הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות ושכ"ט של 4,500 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד ש. זוהר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד ת. נוימן

עורכי דין לשון הרע • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד ראובן מלאך עוסק בלשון הרע

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"