רופא מתקשר לחולה ואומר לו: "יש לי חדשות רעות, וחדשות רעות עוד יותר". אמר לו החולה: "תתחיל בחדשות הרעות", אז הרופא אמר לו שנותרו לו 4 שעות לחיות. "ומה החדשות הרעות יותר?", שאל החולה. ענה לו הרופא: "שכחתי להתקשר אליך אתמול..."
בדיחות על מוות, מחלות, והרס אינן שוות לכל נפש, אבל אם אתה ציניקן חסר תקנה הנמנה על שורותיהם של אנשי ההומור השחור, שאוהבים לשמוע ולספר בדיחות כאלה, אתה תאהב את המחקר הבא.
קורה לך שאנשים משתתקים או אפילו נעלבים לאחר שאתה משחרר את אחת מאותן עקיצות אופייניות להומור הציני וה'מעוות' שלך? אל תכעס, תרחם עליהם, משום שכפי הנראה הם פשוט לא חכמים כמוך, ולא, זאת לא עוד בדיחה שחורה. מחקר חדש מוכיח כי אנשים שאוהבים הומור מריר-שחור, ובדיחות אפלות מדורגים במקום גבוה יותר בסולם האינטלגנציה.
המחקר, שפורסם בכתב עת Cognitive Processing, בדק 156 משתתפים שנדרשו לדרג קריקטורות בעלות קאץ' ציני ואפל במספר מישורים: האם הם הבינו את הבדיחה, האם הם חשבו שהיא טובה, והאם הם מצאו אותה מפתיעה, וולגרית, עזה מידי או מעניינת. המחקר התבסס על פרמטרים נוספים כמו אינטליגנציה מילולית ולא מילולית, נטיה למצבי רוח קיצוניים ותוקפנות.
המחקר היה מצומצם אך תוצאותיו עומדות לטובתו של כל מי שזכה אי פעם לתגובות כמו "זה לא מתאים עכשיו", או "חס וחלילה" על בדיחה שאמר בהומור. אנשים שהבינו ונהנו מההומור השחור דורגו במקום גבוה יותר ברמת האנטלגינציה המילולית והלא מילולית כאחד. ברוב המקרים הם היו בעלי השכלה ודורגו במקום נמוך יותר בבחינת רמת התוקפנות שלהם או הפרעות במצבי הרוח.
אז מדוע קיים קשר בין הומור שחור לאינטליגנציה גבוהה? לדברי החוקרים, ייתכן שהסיבה לכך היא שנדרשות מיומנויות קוגניטיביות ורגשיות להבין בדיחות. מאחר וההומור השחור מורכב במיוחד, נדרשת רמת אינטליגנציה גבוהה, לעומת רמת תוקפנות נמוכה כדי להכיל את המורכבות שלו ולהבין שהבדיחות המקוממות הללו הן בסופו של דבר רק בדיחות - ואינן צריכות להילקח ברצינות רבה מדי. הבנתם?