בעולם טוב לא הייתי רוצה לראות את בנימין נתניהו ראש ממשלה. עולם טוב דורש מנהיג טוב. באמת טוב. אדם עניו, מסור ונבון המעמיד לנגד עיניו כל העת אך ורק את טובת המדינה ואזרחיה ואת עצמו רואה כשליח ציבור. אך ורק שליח הציבור שבחר בו.
וכשהוא כבר עסוק בעצמו, אין זה לצורך שיפור תדמית חיצונית, הנאות והטבת מצבו הפרטי, אלא רק לשם הוספת עוד נדבך באישיות הפנימית, להפוך ראוי יותר ויותר למעמדו ותפקידו.
כך צריך להיראות מנהיג בעולם טוב.
אבל אנחנו לא בעולם טוב. לא החכמים ביותר מנהיגים, לא הראויים ביותר נבחרי הציבור.
בישראל, כמו בכל מקום על פני כדור הארץ, ניתן לספור על כף יד את הראויים על פי אמות מידה מוסריות בעולם הפוליטי. מוסר משחק בו תפקיד שולי אם בכלל.
המשחק הפוליטי, יותר מהכל, הוא משחק של ברירות מחדל, של הרע והמכוער במיעוטו.
לצד בחירת המפלגה עמה מזדהה השקפתית-אידאולוגית, נדרש הציבור לבחור את מנהיגיו הפוליטיים במתכונת הרע והמכוער פחות, זה שסך תכונותיו יובילו למימוש האינטרסים הפרטיים והמדיניים החשובים לו.
לגבי אלה, עוד לפני שנים רבות השכילה הגמרא להבין את צרכי עולם המעשה ובהידרשה לספק קוים לדמותו של נבחר ועסקן ציבור קבעה: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו חזור לאחוריך".
כמובן שתנאים רבים חיוביים ותרומיים נוספים דורשת הגמרא מהעסק בצרכי ציבור באמונה. אך די במפתיע אפוא, לתפיסת היהדות רקע של כשלים תפקודיים, ומהניסוח "קופה של שרצים" יתכן שגם מוסריים, הנם תנאי מקדמי לאפשר את קיום ואיזון מערכת היחסים בין נבחר הציבור לבוחריו. רק כך יכולים נבחר הציבור להגשים את ייעודו והציבור להשיג את מטרותיו.
כך שאחרי בחינת התאמה לתפיסת העולם האידאולוגית, השאלה האמורה להישאל בפועל על ידי האזרח הבוחר את מנהיגו היא פשוטה: מה פחות מפריע לך בין סך תכונות כל המנהיגים האפשריים שלפניך?
אישיותו של נתניהו כפי שנשקפת מבין תמלילי ההקלטות שנחשפו, כמו גם העובדות הידועות משכבר על נהנתנותו, אולי אפילו חמדנותו, מעוררות דחייה.
מן הסתם שלא היינו רוצים חבר כזה העסוק בצורה אובססיבית בתדמיתו החיצונית ובטח שלא בנהנתן או חמדן.
אבל זהו ראש ממשלה, לא חבר שלנו.
וכשבראש ממשלה עסקינן אני אמור להיות מסוגל להכיל, אולי אפילו לרצות במינון מסוים, מנהיג בעל אובססיביות וחרדה תדמיתית, בעיקר אם רואה בעצמו את שיקוף טובתה ועתידה של המדינה.
ועל כך אין כמעט חולק. אפילו יריביו המרים ביותר של נתניהו מציגים אותו כמישהו המאמין שכל סטייה מתפיסת עולמו האידאולוגית תזיק ותפגע באופן ישיר במדינה. שרק הוא יכול מול כל השמאל והפלסטינים ודעאש ואובאמה והאו"ם וכל מי שהוא לא הוא.
גם נהנתנות וחמדנות בגבולות החוק, ללא מתן תמורה וקידום אינטרסים במקביל אני מסוגל לקבל. אם זו אמנם מציאות מושרשת אישיותית של נתניהו, הרי שהיא דוחה ומגעילה אותי עד זרא. אך אני לא עומד לצאת איתו למסעדה או לשבת איתו על כוס קפה, בטח לא להתחתן איתו.
לכשיצא נתניהו למשך שנים לשוק האזרחי, הגדיל וצבר הון האישי פי כמה מאשר בשבתו על כס ראש הממשלה. ולכשייצא שוב סביר שיגדיל אותו אפילו יותר. לא הכסף והטבת המעמד הכלכלי הם הסיפור כאן.
כך שכל עוד לא גנב או נטל שוחד ישיר באופן מובהק, ובכך הוכיח שתפקידו משמש כקרדום לחפור בו טובות הנאה פרטיות וטובתי וטובת המדינה ירדו מתחת להן, אישיותו המוסרית של נתניהו פחות משמעותית עבורי.
הוא ראש הממשלה שלי, רק ראש הממשלה, אם תרצו.
מעולם לא הצבעתי לנתניהו ולעולם כנראה גם לא אצביע. אני מתנגד לו, הרבה יותר משמסכים. וכן, בהחלט אשמח מאוד אם יימצא מנהיג מחליף ראוי והגון ומוסרי יותר ממנו.
אך בעיקר אשמח לכזה שאחר ההתאמה האידאולוגית, קופת השרצים הנדרשת שתהיה תלויה לו מאחוריו, בעיקר תהיה גם משמעותית פחות מזו של נתניהו, לאינטרס הישיר שלי האזרח ושל טובת המדינה.