הצדדים הרימו כוסית לחיים, אך החוזה – לא מחייב

בני הזוג מצאו את הדירה מתאימה לצרכיהם והסכימו לתמורה – 915,000 שקל. עוד באותו יום קבעו המתווכים פגישה במשרדו של עורך דין. בפגישה, שנערכה בשעת לילה מאוחרת, ניסח עורך הדין זיכרון דברים והצדדים החלו לחתום עליו. אלא שתוך כדי החתימות התעוררה השאלה מי ישלם את היטל ההשבחה על העסקה.

מאחר ששאלת גובה ההיטל לא הייתה ידועה הציע עורך הדין שהצדדים יפקידו בידיו את ההסכם בנאמנות עד לבירור הסוגיה. מספר ימים לאחר מכן הופתעו בני הזוג לגלות שהמוכר אינו מעוניין לקדם את העסקה מולם ושהוא פרסם את הדירה למכירה באינטרנט בסכום גבוה יותר.

בתביעה שהגישו נגדו על הפרת חוזה טענו בני הזוג שהחוזה שנחתם היה סופי ומחייב והם אף הרימו כוסית לחיים ולחצו ידיים. לטענתם, כל פרטי העסקה הוסדרו ברזולוציה כה גבוהה עד שלא ניתן לטעון ברצינות שלא נכרת הסכם.

התובעים הוסיפו שביום החתימה אף התקשרו לבני משפחתם והודיעו להם שקנו בית. לדבריהם, הסיבה היחידה לכך שהנתבע מעוניין לבטל את העסקה היא שהבין שהיא אינה כדאית והוא מבקש להתנער מהתחייבויותיו.

הנתבע מצדו סיפר שמדובר בדירה שירש יחד עם אחותו ושהיה מוכן למכור בתנאי שיקבל לידיו סכום הגבוה מ-900,000 שקל. לדבריו, את המשא ומתן מול התובעים ניהלה אחותו והוא פגש בהם לראשונה במשרד עורך הדין.

הנתבע הוסיף שהתובעים והמתווכים לחצו עליו ועל אחותו לחתום על זיכרון הדברים. תוך כדי החתימות ולשאלתו בנושא ההוצאות הוא הבין שיש סבירות שיחויב בהיטל השבחה. בשלב זה הוא הבהיר שהוא מוכן לעסקה רק בתנאי שהתובעים ייקחו על עצמם את כל ההוצאות. מאחר שסכום ההיטל לא היה ידוע הושארו המסמכים אצל עורך הדין עד לבירור הסוגיה, כשלצדדים היה ברור שלא נחתם חוזה מחייב.

לאחר כמה ימים התקשר התובע לאחותו ואיים עליה כדי שתבצע את העסקה ובנסיבות אלה הם הגיעו למסקנה שאינם מעוניינים בה יותר.